מדוע הלך אברהם לארץ ישראל? בתחילת פרשת לך לך, אברהם מצטווה לעזוב את חרן וללכת "אל הארץ אשר אראך" (בראשית י"ב, א): וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ: אולם, בסוף פרשת נח, קראנו כבר שאברהם עוזב את ביתו והולך לכיוון ארץ כנען (בראשית י"א, לא): (לא) וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן בְּנוֹ וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ עַד חָרָן וַיֵּשְׁבוּ שָׁם: אם כך, אברהם כבר היה ממילא בדרך לארץ כנען, עוד לפני הציווי האלקי, ומה הוסיף הציווי האלקי? רש"י מבאר, שאמנם אברהם עזב את אור כשדים והלך לכיוון ארץ ישראל, אולם, הקב"ה ציווה אותו לעזוב כעת גם את משפחתו, את בית אביו. האבן עזרא מפרש, ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה". בתחילה, הצטווה אברהם על ידי הקב"ה לעזוב את אור כשדים וללכת לארץ ישראל. תרח אביו הצטרף אליו. אולם, תרח עצר בחרן, ואילו אברהם המשיך עד היעד, עד ארץ ישראל. הקושי בפירוש זה הוא שהתורה אומרת "ויקח תרח את אברם בנו… ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען" – מכאן משמע, שתרח הוא הפועל, הוא היוזם, הוא הלוקח את אברם לכיוון ארץ ישראל (ולא שתרח נגרר אחרי אברהם כהסבר האבן עזרא). מדברי הספורנו עולה שתרח היה שותף במגמה הגדולה לעזוב את אור כשדים, לעזוב את מקום הרשע. אף הוא שאף לעלות לארץ כנען, אולם, הוא לא דבק במשימתו, ועצר באמצע הדרך, בחרן. אברהם דבק במשימה עד סופה, והגיע ליעד, לארץ ישראל, לאור ציווי ה'. ייתכן עוד, שכיוון שאברהם סבל מאוד באור כשדים מנמרוד שרצה להורגו (כדרשת חז"ל, לפי שאברהם שבר את הפסלים), הבין תרח שאור כשדים איננה מקום טוב ומתאים, ולכן עזב את אור כשדים, במגמה ללכת לארץ כנען, שזו ארץ מולדת אבותיו (שם), אלא שכאמור עצר בדרך, בחרן, ואברהם המשיך את המשימה (עיין רמב"ן). אולם, ניתן להוסיף שלב חשוב. באמת תרח ואברהם התחילו לצאת מאור כשדים לכיוון ארץ ישראל, מתחושת לבם, מהבנתם שזהו המקום הנכון, ושאור כשדים הוא מקום רשע. אולם, באמת, תחושתם הטבעית, המוסרית, נבעה מרצון ה', שטרם התגלה אליהם. רק לאחר שהם בחרו בדרך הטובה לפי תחושתם ולפי המוסר שלהם, חיזק אותם גם הקב"ה וציווה על אברהם ללכת לארץ כנען. פירוש זה, שנראה מחודש, מבואר בדברי הזוהר (לך לך עז:). הזוהר מבאר, ששום דבר למעלה אינו מתעורר ואינו מתחיל, עד שיתחיל תחילה מלמטה. כיוון שאברהם החליט ללכת לארץ כנען, "הבא להיטהר מסעיין בידו". הקב"ה מחזק את אברהם ואומר לו שזו הדרך הנכונה, וכעת אברהם הולך בציווי אלקי מפורש (וניתן להביא ראיה מעוד כמה מקומות בתנ"ך שאנשים התחילו פעולה מעצמם, והקב"ה ציווה אותם מיד אחר כך על אותה פעולה). לא תמיד הקב"ה אומר לנו בפירוש מה לעשות. אולם, תפקידנו לחפש את רצון ה' בעולם. לחפש להיות טובים. לחפש להיות מוסריים. לחפש לעשות רצון ה' גם שזה לא מפורש. מובטח לנו, שאם נחפש לעשות רצונו, אזי הוא יתלווה אלינו, יחזק אותנו ויסייע בעדינו.

print