מחלוקת – טובה או רעה?

     המשנה במסכת אבות (פ"ה מי"ז) אומרת:

כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים, ושאינה לשם שמים אין סופה להתקיים.

איזו היא מחלוקת שהיא לשם שמים, זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים, זו מחלוקת קרח וכל עדתו.

מחלוקת קרח ועדתו היא בוודאי מחלוקת שלילית, כפי שניתן לראות בפרשתנו. אולם, מדברי המשנה ניתן לראות שמחלוקת הלל ושמאי היא מחלוקת חיובית. מדוע? ניתן לבאר בכמה צורות, ונסתפק כאן באחת מהן.

הגמרא בעירובין (יג ע"ב) אומרת:

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי א-להים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי א-להים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן? מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

ואם כך, הייתה מחלוקת האם יש לפסוק כדעת בית הלל או כדעת בית שמאי. לאחר שלוש שנים יצאה בת קול והכריזה שהלכה כבית הלל. הנימוק: בית הלל הם ענוותנים, נוחים ועלובים.

לכאורה דבר זה קשה: האם ניתן לוותר על האמת בגלל הענוותנות? כיצד זה קשור לפסיקת הלכה?

     מהו הצד החיובי במחלוקת?

     הרב קוק (עולת ראיה, א' עמ' של) ביאר שעל ידי כל הצדדים שבמחלוקת מתרבה השלמות בעולם. כך הוא הסביר את הביטוי "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" – מרבים שלמות בעולם.

אדם אומר דעה אחת, וחברו אומר דעה הפוכה. על שניהם לשמוח לא רק בזכות דעתם האישית אלא גם בגלל שיש דעה המתנגדת להם.

     יש כאן משהו כמעט בלתי אפשרי: להאמין בדרך שלך, לברר אותה ואף להילחם עליה, אך לשמוח בכך שיש דעה הפוכה משלך. לשמוח בכך שיש דעות אחרות ואף הפוכות, כי רק כך מתקרבים לשורש האחדותי של הקב"ה, המחבר את הכל. זהו קילוסו של מלך, שמחבר את כל ההפכים, ורק בבירור כל הצדדים וכל ההפכים מתגלה מלכותו של המלך.

     כעת ניתן להבין מדוע הלכה כבית הלל. נדייק בדברי הגמרא: הגמרא אינה מסתפקת בכך שבית הלל היו ענווים. היא כותבת: "מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן".

הענווה של בית הלל גורמת לכך שהם מביאים את דברי בית שמאי, ואף מקדימים את דברי בית שמאי לדבריהם. בית הלל מבינים שיש משמעות לדברי בית שמאי. אין כאן רק ויכוח הלכתי רגיל, אלא ויכוח מהותי: בית הלל מבינים שצריך להבין ולראות את שתי השיטות כדי להגיע להלכה; בית הלל מבינים שצריך להבין גם את דעת בית שמאי כדי לפסוק את ההלכה (ע"פ מו"ח הרב בלומנצויג). לכן הלכה כבית הלל. הלכה כבית הלל המנסים לאחד את ההפכים – הנלחמים על דעתם, אך מבינים את החשיבות בדעה ההפוכה. בדרך זו מגיעים להבנת אחדות העולם, ובדרך זו מגיעים באופן שלם יותר לאמת ההלכתית.

print