מדוע לחזור על וידוי של שנה קודמת? 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

נחלקו התנאים ביומא פו: האם אדם שתיקן את חטאיו צריך לשוב ולהתוודות עליהם בשנים שאחר כך. הרמב"ם, למשל, פסק (הלכות תשובה פ"ב ה"ח) שצריך לחזור ולהתוודות. מדוע?

רש"י מציע שאדם חוזר ומתוודה שמא עדיין לא נמחל לו עליהם.

אפשרות אחרת היא שאדם מצטער גם על הדברים שעשה בעבר. למרות שתיקן אותם, הוא מוסיף להצטער על התקופה הבעייתית שהייתה, ומוסיף להתוודות עליה בכל שנה.

אך נראה שניתן להציע הסבר נוסף. תשובה אמיתית מחייבת כמה שלבים. ראשית יש להכיר בעבירה ("הכרה בחטא"), ולהצטער עליה ("חרטה"). שנית, יש להודיע שלא יחטא בה שוב ("קבלה לעתיד"). אבל יש גם דרישה נוספת: להראות כיצד יפעל כדי שלא תארע לו שוב תקלה שכזו!

            ייתכן שהוידוי בשנה שלאחר התיקון מהווה בדיקה שאכן עמדנו בתיקון במשך השנה, שאכן לא הייתה רק קבלה לעתיד, אלא גם ביצוע ראוי. במסגרת הקבלה לעתיד, יש לדאוג שהעבירה לא תארע שנית. הרמב"ם כותב שחלק מן התשובה היא "שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לחטא זה לעולם". עדות כזו של הקב"ה תבוא כמובן רק לאחר תכנית עבודה (לדוגמה, אדם המאחר לתפילה יחליט לבוא חמש דקות קודם וכדומה).

            לפי דברים אלו, ייתכן שישנו רעיון נוסף בוידוי החוזר. לעיתים, אנשים משתכנעים שאין להם סיכוי לתקן ולשנות את דרכיהם. מחשבה זו היא טעות! מפעם לפעם, טוב לאדם להסתכל בהצלחות העבר שלו, ולשאוב מהן עידוד לשאר הדברים שעליו לתקן. בכל שנה אדם כשאדם מתוודה מחדש על חטאיו, הוא נוכח בכך שהצליח לתקן במשך השנים וישנם וידויים שכבר לא רלוונטיים. כעת, הוא שואב כוחות מהעוצמה שיש בו, ומצליח לתקן גם דברים נוספים.

            בע"ה שנצליח להתבונן בכל ההישגים שלנו עד היום, ומכוח ההתבוננות הבריאה, נשאב כוחות ועוצמה, להמשיך ולתקן, להמשיך ולגדול, להמשיך ולהתחבר לאבינו שבשמים.

print