בס"ד

הרהורי חטיפה

שלושה נערים יקרים נמצאים בידי בני עוולה. נפתלי, גיל-עד ואייל. נערים ישרים ותמימים שנחטפו בידי חיות אדם, אנשי בליעל.

 

קדושה וקשיים

המרגלים הוציאו דיבת הארץ רעה. המרגלים-הנשיאים באמת היו מובחרים, רציניים, כשרים: "כולם אנשים"! "ראשי בני ישראל"!

אם כך, כיצד חטאו? מה גרם לטעות שלהם?

כתבתי על כך בשבוע שעבר, שמסתבר שהבעיה העיקרית שלהם הייתה שנוצרה פתאום סתירה בין המציאות שראו ובין בשורת הארץ המובטחת כפי שציפו לה. הם הבינו שהארץ קדושה ורוחנית. בנוסף, זו הייתה המגמה של עם ישראל – להיכנס לארץ ה'. פתאום, הם נכנסים לארץ ורואים "ארץ אוכלת יושביה", ארץ שיש בה בעיות וקשיים, ארץ שיש בה מוות וכשלונות. הם ציפו לארץ קדושה והגיעו לארץ נמוכה ורגילה, ואולי אף פגיעה יותר ממצרים.

אולם, מה שלא הבינו היה שלא רק שמציאות זו אינה סותרת את הקדושה, אלא ההיפך הוא הנכון. קדושה אינה אמורה להיות מנותקת מן המציאות, אלא חלק מן המציאות. אדרבה, ככל שדבר מסוים קדוש יותר, כך ביכולתו להתמודד בצורה טובה יותר עם מציאות רגילה ואף נמוכה, ולהעלות אותה.

קדושה אינה מנותקת מקשיים. בתוך הקדושה יש הרבה קשיים. ההתמודדות הנכונה עם הקשיים מאפשרת לקדש את הארץ ואותנו בקדושה בעלת עוצמה מיוחדת.

הקדושה בארץ ישראל מיוחדת כל כך דווקא בגלל היותה טבעית. בתוך עולם הטבע יש תמיד קשיים ובעיות. מי שמפחד מן הקשיים לא יהיה בארץ, אך גם לא יזכה לאותה קדושה מיוחדת. כאשר נמצאים בתוך מציאות קשה, צריכים לזכור מדי פעם שגם קשיים אלו הם בתוך מציאות גבוהה ומרוממת לה זכה עם ישראל. אלפי שנים לא זכה עם ישראל לדברים המופלאים שלהם זכינו אנו: לחיות בארץ ישראל, לזכות למדינה משלנו, להיות שותפים במהלך הגאולה ההולך ונגלה לנגד עינינו.

בתוך המציאות הקשה שאנו נתונים בה כעת, עלינו להוסיף תפילות, להוסיף אהבה, להרבות בחסד ולהתבונן איש על רעהו בעין טובה.

 

תפילה ואהבה

התפילה והאהבה בין איש לרעהו – כרוכות זו בזו. חז"ל כותבים (ברכות לד.) שהמתפלל על חברו אינו צריך להזכיר את שמו (אמנם, כאשר החולה אינו נמצא בקרבתנו, אנו מזכירים את שמו). מדוע? הרב קוק (עולת ראיה, עניני תפילה, עמ' ד, אות כו) מבאר שעיקר התפילה על החולה איננה עצם הזכרת שמו של החולה. עיקר התפילה על החולה היא בעצם הקשר והיחס שבין המתפלל ובין החולה. כאשר האדם מרגיש מאוחד עם החולה, הרי שבעקבות התפילה הוא מתעלה, וממילא החולה מתעלה איתו.

לאור זאת, ניתן לומר שיש תנאי הכרחי שתפילה על חולה תועיל: אהבת ישראל. רק כאשר יש אהבה גדולה, קשר גדול וחיבור גדול בין המתפלל ובין החולים שעליהם הוא מתפלל (גם אם אינו מכירם), הרי שהעילוי שלו גורם לעילוי גם לחולה, ובכך עשוי החולה להתרפא.

הייתי יחד עם נוער אלון שבות בתפילה ובזעקה. ישבנו מספר שעות, עד חצות ליל, מתפללים, אומרים תהילים ושרים. החיבור, האהבה, הדאגה והתפילה – בקעו מלב כולם. בתוך כל הקשיים, טוב להתבונן על העם הנפלא שלנו, על הנוער הנפלא שיש בו תעצומות נפש גדולות.

בכל מקום, במדינה ומחוצה לה, נאמרים פרקי תהלים ונאמרות תפילות. בכל רגע מסיימים עוד ספר תהילים ועוד ספר אחד, לזכותם של הנערים היקרים ולהצלחתם של חיילי צה"ל.

במהלך כל השבוע, משפחות מכל היישובים בגוש עציון מכינות עוגות ועוד 'הפתעות' לכל החיילים הרבים שמגיעים לאיזור. מדהים לראות כיצד בשעה קשה זו כולם משתדלים לעזור ולהתחבר זה לזה, כיצד כל משפחה עסוקה במחשבות איך ניתן לשמח את החיילים.

השבוע נסעתי ל'בית הילד' בגילה. ילדים ונערים, בנים ובנות מאלון שבות (מגרעין נחשון ומכיתה ו'), הכינו בר מצווה לילד מ'בית הילד' בהשקעה מדהימה. ראיתי את שמחתו של הילד בראותו את העוגה המפוארת שהכינו לו. ראיתי את שמחתם של הילדים שהכינו את בר המצווה. חשתי בשמחה שהוסיף עולם החסד.

בתוך כל הקושי – נוסיף אהבה, נוסיף חיבור, נרבה בחסד, נרבה בתפילה, נרבה בצדקה.

הילדים, הנוער והמבוגרים עוברים תקופה לא קלה. מתוך שיחות עם ילדים ונוער ראיתי את החשש שלהם. הילדים והנוער זקוקים לחיזוק, זקוקים הם יותר מתמיד גם לחום ולאהבה. אמרה לי ילדה אחת שבלילות האחרונים היא מתעוררת בשעה 3:00 בלילה. היא אמרה: "חשבתי לעצמי, מדוע ה' מעיר אותי באמצע הלילה? ואז הבנתי: הוא רוצה שאהיה ערה למקרה שיבואו מחבלים. כך אוכל אולי להודיע מהר לאבא ולאמא". גם אם אנו מרגישים שהכל 'כמעט' בסדר, הרי שהילדים חשים, מרגישים ועוברים תקופה לא פשוטה (וכמובן שגם המבוגרים). צריך לחזק איש את רעהו, לחזק את הילדים והנוער, להוסיף אהבה וחום. לשמוע אותם, לשחק איתם, להיות איתם ולאהוב אותם.

נתפלל לקב"ה שיחזיר במהרה את שלושת הנערים הנפלאים לחיק משפחותיהם, בריאים ושלמים ברוחם ובגופם; שחיילי צה"ל יצליחו במשימותיהם ושלא ייפגעו חלילה, וגם נוסיף תפילה ועשייה, חסד וצדקה והרבה חום ואהבה.

 

print