בניית מעקה וזהירות בדרכים

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה


      המקור המפורסם לשמירה מסכנות נלמד (ברכות לב:) מהפסוקים: "ונשמרתם מאוד לנפשותיכם"; "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד" (דברים ד'). מקור נוסף לשמירה מסכנות נמצא בפרשתנו, בדברים כ"ב, ח:

(ח) כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ.

      בתוך דין מעקה, מוסיפה התורה "ולא תשים דמים בביתך". מקור זה הובא בדברי ראשונים, ואף בדברי הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת נפש, פי"א ה"ד) עצמו, כמקור לשמירה מסכנות. בעל היראים (סימן רי [דפוס ישן – מד]) אף מנה זאת בתוך מצוות העשה, וביאר שמכאן נלמד שיש לשמור מכל דבר המזיק:

דמים לא תשים. את ה' אלהיך תירא ותקיים את אשר צוה בפ' כי תצא כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך ולא תשים דמים בביתך לא לענין מעקה לבד דבר הכתוב אלא על [כל דבר] המזיק.

      לכאורה ישנו קושי בפסוק זה. התורה אומרת: "כי תבנה בית חדש". לכאורה תמוה הדבר: מדוע דווקא בית חדש? ומה אם קנו בית ישן מן הכנענים ללא מעקה? האם בו לא צריך לשים מעקה?

      שאלה זו שאל החת"ס, כחלק מתשובה מזעזעת, על אישה ששכבה בלילה והרגה את תינוקה שהיה בגיל 31 יום. היא אולי אשמה שישנה עם התינוק במיטה, אבל היא חשבה שזו הדרך הטובה ביותר. אדרבה, ביום אתמול, בעלה השאיר את התינוק בעריסה בלילה (למרות שהיא אמרה לו שכשהוא הולך לישון, שיעביר אותו למיטה שלה), והיא צעקה עליו ורבה אתו (אמנם מסיבות מסטיות, כי פחדה שיש שם שדים). החת"ס כותב שיש לומר שהיא אנוסה:

אשה בלילה כשהלכה לישן נטלה הילד אצלה במטה, ובחצי הלילה מצאה אותו מת…

דהנה לילה שלפני אותו לילה שמצאה ילד מת, היה התינוק מוטל בפני עצמו בעריסה, והאשה הלכה לשכב במטתה והיתה סומכת על בעלה כשיפסוק מלמודו ויכבה הנר יטול את התינוק מעריסתו להשכיבו אצל אשתו לשמרו מן מזיקין ומכשפות, ובעלה הלך לישן ולא נטל את התינוק מעריסתו והוא נשאר שם בעריסה עד אור הבוקר, והיתה האשה מתקוטטת עם בעלה ואומרת: לית את בר נש, מפני מה לא יראת להשכיב תינוק מן ל"א יום לבדו…

      החת"ס גם מסביר מדוע נאמר דווקא על "בית חדש" דין מעקה. הוא מסביר, שאם היו קונים מהכנענים בית, כבר היה בו מעקה, מן הסתם. החשש הוא, שדווקא בבית חדש, בבית יהודי, של אדם מאמין, לא ישימו מעקה, כי יחשבו באמונתם, שהקב"ה ישמור עליהם ולא צריך מעקה!

כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגיך ולא תשים דמים בביתך כי יפול הנופל ממנו [שם כ"ב ח'], וקשה אמאי תלי בבית חדש, והלא אשר ירשו מכנענים גם כן צריך מעקה. והי' נלע"ד, דודאי כל הכנענים הי' להם מעקה מחשש נפילה, אך ישראל צדיק וחסיד הבונה בית חדש (אמר) [יאמר] לנפשו [כי] עשיית מעקה הוא חסרון אמונה בה', כיון שכל מעשיו ועליותיו וירידותיו הכל עבודת ה', לא יכשל ולא ימוטו רגליו כי רגלי חסידיו ישמור…

      החת"ס מסיים, שלמרות זאת, טוב שהאישה תקבל על עצמה בכל ב' וה' וערב ר"ח, לא לאכול בשר ולא לשתות יין (היה מעדיף שתצום, אבל חושש שקשה מידי בשבילה), ותתוודה, ותנסה לזון עני בימים הנ"ל וכו', ובסופו של דבר "במקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד" (וכל הנ"ל, למרות שהיא כבר קיבלה עונש כבד בכך שהתינוק שלה מת):

מכל זה נראה שעל כל פנים טוב לאשה שתקבל על עצמה שנה שלימה בכל שבוע יום ב' ויום ה' וערב ראש חדש שלא תאכל בשר ולא תשתה יין… ובכל יום תתודה על מכשול הלזה, ואם אפשר ויכולת ביד הבעל לזון עני א' בימים הנ"ל שהי' ראוי שתתענה היא, מה טוב, ומה' הטוב יכפר בעדו ולא יאונה כל און, ובמקום שבעלי תשובה עומדין אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד [ברכות ל"ד ע"ב].

      מפירוש זה של הפסוקים ניתן להסיק: הקב"ה ישמור עלינו, רק אם נשמור על עצמנו! חלילה לאדם מאמין, להקל בשמירה מסכנות מתוך תחושה שהקב"ה ישמור עליו. אדרבה, אדם מאמין יודע שפרט לחובה האנושית, הבסיסית, של כל אדם לשמור על עצמו, הרי שיש כאן גם חובה דתית, חובה תורנית!

      ההשלכות ההלכתיות של מקור זה: הרמב"ם השתמש במקור זה, כדי ללמדנו את חובת השמירה מסכנות הדומות להכנת גג, כלומר, בהכנת תשתיות נכונות המונעות מסכנה. ואלו דברי הרמב"ם (הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק יא הלכה ד-ה [וכן בשו"ע חו"מ תכ"ז]):

אחד הגג ואחד כל דבר שיש בו סכנה וראוי שיכשל בו אדם וימות, כגון שהיתה לו באר או בור בחצירו, בין שיש בהן מים בין שאין בהן מים, חייב לעשות להן חוליה גבוהה עשרה טפחים או לעשות לה כִּסוי כדי שלא יפול בה אדם וימות. וכן כל מכשול שיש בו סכנת נפשות מצות עשה להסירו ולהשמר ממנו ולהזהר בדבר יפה יפה שנ' 'השמר לך ושמור נפשך' (דברים, ד', ט). ואם לא הסיר, והניח המכשולות המביאין לידי סכנה, ביטל מצות עשה ועבר על 'לא תשים דמים'.

      הרמב"ם כותב שאדם צריך להיזהר כשעושים בור בחצר, או כל מכשול. לאור זאת, צריך אדם להיזהר ולשמור על ביתו וחצרו, מכל מיני סכנות. לדאוג לשים מעקה או סורגים, במקום שעלול לסכנה, לדאוג שלא יהיו בורות או מכשולים מסוכנים, עצים מסוכנים הנוטים ליפול או כל בעיות אחרות.

      כמו כן צריך האדם להיזהר שלא להחנות את מכוניתו במקומות אסורים הגורמים לסכנה. למשל, במקומות החוסמים שדה ראייה ליד מעבר חצייה, או מקומות החוסמים שדה ראייה לנהגים, או מקומות המאלצים את הנהגים לנסוע בצורה לא בטוחה בעקבות המכונית החונה. אדם צריך לבדוק שהמכונית שלו (או כלי רכב אחר) תקין. שאין בו בעיות העשויות לסכן את הציבור.

      בע"ה נשמור על עצמנו ועל הסובבים אותנו, והקב"ה ישמור עלינו.

print