בס"ד לקראת יום העצמאות ה'תשע"ה

יום העצמאות שנדחה או שהוקדם

תחושה משונה. ה' באייר יכול לחול בימים ב', ד', ו' או בשבת. כבר בשנותיה הראשונות של המדינה הוחלט שאם יום העצמאות יחול ביום שישי או בשבת – לא יחוגו אותו בזמנו אלא ביום חמישי. לפני כמה שנים (ה'תשס"ד) הוחלט על ידי הרבנות הראשית, ובעקבותיה על ידי המדינה, שגם אם יום העצמאות יחול ביום שני – ידחו אותו ליום שלישי, כדי למנוע חילול שבת של ההכנות לטקס יום הזיכרון שחל במוצאי שבת (ויום הזיכרון יידחה אף הוא ליום שני).

בעקבות זאת הגענו למצב משונה: יום העצמאות יחול בה' באייר רק אם הוא יחול ביום רביעי. הפעם הבאה שדבר כזה יתרחש הוא בשנת ה'תשע"ט!

תחושה משונה: אנו חוגגים את יום העצמאות כמעט תמיד שלא בזמנו (סיכוי נמוך מ-30 אחוז שיחול בזמנו. אולי פעם מישהו יכתוב ספר שייקרא: 'יום העצמאות שחל בה' באייר'…).

דיונים רבים היו בין הרבנים מה לעשות בעקבות מציאות זו. היו כאלה שהציעו הפרדה בין החג הדתי ובין החג האזרחי: ביום ה' באייר נאמר הלל, ואילו ביום העצמאות הכללי נשמח עם עם ישראל בחגיגות העממיות, בפיקניקים וכו'. אולם, דבר זה משונה: לומר הלל בשונה מעם ישראל! ואכן, יש כאלה שאמרו שכדי שלא לחרוג מן הכלל, וכדי שלא ליצור שתי קבוצות, יש לומר הלל ביחד עִם עַם ישראל ביום העצמאות שנחגג על ידי המדינה.

קבוצה שלישית של רבנים טענה שיש לפעול להחזיר את יום העצמאות לתאריכו המקורי ולחגוג אותו ביום ה' באייר, מתוך הבנה שנוצר מצב אבסורדי שכמעט מפקיע את יום העצמאות.

אולם, לדידי אין כאן קושי כלל. אדרבה: מציאות זו מוסיפה רוממות מיוחדת ליום העצמאות.

     המשמעות של הקמת מדינת ישראל איננה רק בנתינת אפשרות ליהודים לגור בארץ ישראל. עיקר הנס הוא הקמת מלכות ישראל. ולמרות שמלכות ישראל כיום רחוקה מלהיות אידיאלית, ואיננה שומרת תורה ומצוות וכד', הרי שבזמן החשמונאים היה המצב של המלכים החשמונאים גרוע בהרבה (בעיקר בסוף תקופת החשמונאים), ואף על פי כן אומר הרמב"ם (הלכות חנוכה, פ"ד) שאומרים הלל בחנוכה, כי "עמדה מלכות לישראל יתר על מאתיים שנה"! דהיינו, שאמירת ההלל נובעת ממלכות ישראל, למרות ששנים רבות הייתה מושחתת מאוד והרגה את החכמים!

     אנו זוכים להיות חלק מתהליך הגאולה, חלק מיסוד מלכות ה' בעולם. בכל מקום שבו יש יהודים, יש להם השפעה עצומה מכך שיש מדינה של יהודים בארץ ישראל. הקמת מלכות ישראל מקרבת את הגאולה, ומהווה נדבך חשוב בגאולה עבור כלל ישראל.

    יום העצמאות נקבע לפי זמן פקיעת השלטון המנדטורי-הבריטי בארץ ישראל. אולם, משום מה, הוקדמה הכרזת העצמאות בכמה שעות. פקיעת השלטון המנדטורי הייתה בשעה 24:00 בלילה, ובשעה זו הייתה צריכה להיות הכרזת המדינה. אולם, הכרזת המדינה הוקדמה בכמה שעות, לשעת הצהרים. מדוע?

התשובה היא, שפקיעת המנדט הייתה בליל שבת! בכדי למנוע חילול שבת, הוקדמה הכרזת המדינה ליום שישי בצהרים. ואם כך, הכרזת העצמאות של מדינת ישראל לא נעשתה במועדה הקלאסי, בכדי למנוע חילול שבת.

מעשה אבות סימן לבנים. גם יום העצמאות כיום נדחה או מוקדם בגלל חשש לחילול שבת. איזה קידוש השם עצום! איזו מדינה בעולם דוחה את יום העצמאות שלה בגלל חששות דתיים? בארצות הברית יום העצמאות יהיה תמיד ב-4 ביולי, בצרפת ב-14 ביולי וכו'. לא יהיה שינוי בתאריך. רק במדינת ישראל לא יהיה תאריך קבוע; לא עברי ובוודאי לא לועזי. יום העצמאות ישתנה בהתאם לשבת, ובהתאם לחששות מחילול שבת.

     זוהי עצמאות אמיתית. יום עצמאות שנקבע על ידי מלכות ישראל, יום עצמאות שנקבע בהתאם לשמירת השבת.

אמנם, ביום ה' באייר לא נאמר תחנון, שהרי בו ביום אירע הנס, אולם, אמירת הלל איננה רק על עצם ההצלה אלא על חזרת מלכות לישראל, והקביעה של יום העצמאות ביום ו' באייר או ביום ד' באייר מראה יותר מכל על העצמאות המיוחדת שלנו, עצמאות שאינה נחגגת ביום קבוע, אלא בהתאם לקביעת עם ישראל ומדינת ישראל, בהתחשב בשמירת השבת.

יום העצמאות חל בין פסח לשבועות. בין יציאת מצרים לקבלת התורה. זהו זמן שבו מוסיפים עוד ועוד, עד לקבלת התורה. לא הכל מושלם. יש הרבה בעיות: בעיות דתיות, בעיות אנושיות, בעיות בהבנת משמעות ארץ ישראל, בעיות של מוסר ואף שחיתות. אבל מעבר לכל הבעיות, יש כל כך הרבה דברים נפלאים. מדינה נפלאה, בית יהודי לעם ישראל בארץ ישראל. ואף אנו זכינו להיות במדינת ישראל, בגוש עציון ובאלון שבות, במקום שהיה שותף עוד טרם הקמת המדינה, ועד היום הזה, בהקמתה ובבנייתה של המדינה.

"יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם". נודה לקב"ה על כל הדברים הנפלאים שנתן לנו, ונתפלל שיוסיף ויראה לנו את מדינתנו הולכת ונבנית, הולכת ומתפתחת, הולך אורה ובוקע באור טוב ונעים, באור של קדושה וטהרה.

"וְשַׁבְתִּי אֶת שְׁבוּת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וּבָנוּ עָרִים נְשַׁמּוֹת וְיָשָׁבוּ וְנָטְעוּ כְרָמִים וְשָׁתוּ אֶת יֵינָם וְעָשׂוּ גַנּוֹת וְאָכְלוּ אֶת פְּרִיהֶם. וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם אָמַר ה' אֱ-לֹהֶיךָ" (עמוס ט', יד-טו).

print