אנו אומרים במהלך הדלקת נרות חנוכה:

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ [ש]אנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַנִּפְלָאוֹת שֶׁעָשִׂיתָ
לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהַם בַּזְּמַן הַזֶּה עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻּכָּה
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵשׁ בָּהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי
לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתָיךָ.

בנוסח זה של 'הנרות הללו' אנו אומרים "הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם, אלא לראותם בלבד". לכאורה דבר זה תמוה. בדיוק בנקודה זו דנה הגמרא במסכת שבת כב. הגמרא שם אומרת שאסור להתבונן במעות לאור נרות חנוכה. שואלת הגמרא: "וכי נר קדושה יש בה?". ועונה הגמרא שאין להתבונן במעות לאור הנרות "כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו". משמע, שאין קדושה בנרות!

      ייתכן, שאולי מצד עצמן אין קדושה בנרות, אולם, חכמים תיקנו את הנרות בדומה לנרות המקדש, וכיוון שבנרות המקדש יש קדושה, ממילא יש להתנהג בקדושה גם בנרות חנוכה. דרך זו מבוארת בדברי בעל המאור, שהסביר שאסור להשתמש לאורה "כיוון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל". וכך מבואר גם בר"ן (ט. באלפס) ש"עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל"[1].

      גישה זו שהדלקת החנוכיה היא כמו המנורה במקדש עולה גם במקומות אחרים. נזכיר חלקם בקצרה:

א.      לדעת השאילתות אין להשתמש בשמן שנשאר מנרות חנוכה ויש לשורפו (והרי"ף התיר לאחר שדלקה כשיעור). הר"ן הקשה על כך, שהרי במצוות אחרות, כמו סוכה, מותר להשתמש בעצי סוכה לאחר החג[2]. ייתכן שהשאילתות סבור, שנר חנוכה שונה משאר מצוות. בנר חנוכה כיוון שדימו אותו למנורה במקדש, ממילא אסור להשתמש בשמן הנותר.

ב.      מפורסמים דברי הרמב"ן בתחילת פרשת בהעלותך (במדבר ח', ב), שהנשיאים זכו להיות שותפים בחנוכת המזבח. אהרן רצה גם הוא להיות שותף בכך, והקב"ה אמר לו "בהעלותך את הנרות" – שהכהן הגדול הוא הזוכה בהטבת הנרות, ועוד הוסיף לו הקב"ה (לפי פירוש הרמב"ן, לאור המדרש) שנרות המקדש ימשיכו לעולם, גם לאחר החורבן, בהדלקת נרות חנוכה. ואם כך, נרות חנוכה הם ממשיכים את נרות המקדש!

      ישנם מקורות נוספים שניתן להסביר באופן זה[3], אך נסתפק בכך לעיוננו.

      הנרות אם כך, אמורים להיות כהמשך לנרות המקדש. לכן "הנרות הללו קודש הם".

      הרב חרל"פ, תלמידו של הרב קוק, ביאר את המשמעות של נרות חנוכה כממשיכים את נרות המנורה במקדש (מובא במועדי הראיה, עמ' קסו):

נרות חנוכה הם זכר למנורת בית המקדש, ופעלו אז הכהנים הקדושים להעלות את כל ישראל למדרגת כהנים, שתהיה גם המנורה שבפתח כל בית בישראל בכל מקום שהוא כמנורת בית המקדש, וכל אחד מישראל העומד ומדליק את הנרות, הרי הוא ככהן המדליק את נרות הקודש בבית המקדש.

      הרב חרל"פ מבאר, שהדלקת נרות חנוכה אמורה להיות דומה להדלקת הנרות במקדש. אלא, שבניגוד למקדש ששם הכהנים דואגים להדלקה, הרי שבחנוכה: כולנו כהנים! בחנוכה ישנה זכות מיוחדת לכולנו להאיר את האור המיוחד, להאיר את אור ה'. ההדלקה נעשית בתוך בית, בדומה להדלקה של המנורה בבית המקדש, אלא שהיא נעשית בכל בית ובית בפני עצמו, ומאפשרת לכולנו להיות שותפים להדלקה זו.

      ננסה להכניס את הקדושה לביתנו בחנוכה, לחוש באור המנורה המיוחד שביתנו זוכה בו, ננסה להתרומם ביחד עם הנר – להאיר באור של תורה, באור של אהבה ואחדות, באור של מצוות, ומתוך האור הנעים והמיוחד נזכה להמשיך ולהאיר גם לאחר החנוכה.



[1]     וייתכן שיש בכך מחלוקת בין האמוראים בסוגיה, האם כל האיסור להשתמש לאורה הוא משום ביזיון או מצד קדושה.

[2]     והר"ן יישב שבסוכה האדם יודע מראש שיוכל להשתמש בעצים ולכן אינו מקצה אותם, אבל בהדלקת הנר איננו מחכה שיכבה הנר, ודעתו שכל השמן יהיה למצווה.

[3]     למשל: א. הדלקה בבית הכנסת – את המצווה אנו מקיימים בבית. למרות זאת, נהגו מתקופת הגאונים להדליק גם בבית הכנסת. מדוע? הסביר המנהיג (דף קה.) "נהגו כך, על זה שהנס בא במקדש בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש-מעט בגולה". ב. וכך גם בעניין הדלקה עושה מצווה – שיטה זו הוסברה על ידי רש"י (שבת כב.) שהדבר דומה להדלקה במקדש "מדליקין כדאשכחן במנורה".   ג. בגמרא בפסחים ז. ישנו דיון מתי מברכים בנוסח של "על מצוות" ומתי מברכים בנוסח של "ל…". ישנן שיטות רבות בכך בדברי הראשונים. הראב"ד (הלכות ברכות פי"א הט"ו) מעלה אפשרות שאולי על מצוות דרבנן מברכין "על" שזהו נוסח הנשמע יותר כרשות ("על נטילת ידיים"), ואילו על מצוות דאורייתא מברכים "ל" ("לקבוע מזוזה"). אולם, הוא מתקשה מנר חנוכה, שהיא מצווה דרבנן ומברכים "להדליק…". הוא עונה, שאולי מפני שאין לה קצבה, וניתן להדליק נרות כמה שרוצים (כהידור) מברכים בנוסח של "ל". ואחר כך עונה שאולי מפני שברכה זו נקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה, קבעו כך גם בנרות חנוכה ועשו אותם כשל תורה.

print