פרשת החודש 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      השבת קוראים אנו את פרשת החודש: קידוש החודשים על ידי עם ישראל – הלוח העברי.

      רש"י פותח את פירושו לתורה בשאלה, מדוע לא פתחה התורה בפרשת בא, שבה כתובה המצווה הראשונה שנצטוו ישראל – קידוש החודש. רש"י עונה שהתורה רצתה לפתוח בספר בראשית, בכדי שאומות העולם ידעו שארץ ישראל שייכת לעם ישראל. אולם עדיין תמוה, מדוע זו המצווה הראשונה שנצטוו ישראל? האם לא היה מתאים יותר לפתוח במצווה האמונה בה' או אולי במצוות שבת או תפילין?

      נראה, שהקב"ה רצה לא רק להוציא את בני ישראל ממצרים, אלא להוציא אותם ממנטליות של עבדי פרעה. אחד הדברים המאפיינים ביותר עבד הוא היותו משועבד לזמנים של המלך: "מדוע לא כליתם חקכם ללבון הלבנים כתמול שלשום גם תמול גם היום" (פרשת שמות).

      אחד הדברים שבאו לתת מענה לבעיה זו, הוא מצוות קידוש החודש. קביעת הלוח העברי, "החודש הזה לכם ראש חודשים" (שמות י"ב, ב), היא המצווה הראשונה שנצטוו ישראל, עוד בהיותם ממצרים, בדרכם לחירות. כיצד תסייע מצווה זו ביציאה לחירות?

      הדבר הראשון שאמור להשתנות אצל עם היוצא לחירות הוא החזרה לתחושת הזמן הפרטית. מערכת זמנים עצמאית מבטאת זאת יותר מכל – עצמאות במישור הזמן. אין הם משועבדים לזמן של פרעה – יש להם כעת מערכת זמנים משלהם.

      אולם, מצוות קידוש החודש מלמדת אף יותר מזה. אין כאן רק מערכת זמנים מיוחדת לעם ישראל, אלא, היא גם נשלטת על ידם. עם ישראל קובע את החודש לפי הלבנה, אולם, אין זו קביעה אסטרונומית. אפילו אם הקביעה האסטרונומית תוכיח שהיום ראש חודש, לא יקודש החודש אלא על ידי ישראל, ואם "לא הספיקו לומר 'מקודש' עד שחשיכה – הרי זה מעובר!" (ראש השנה כה:).

      היציאה ממצרים נתנה לנו את הכוח לשלוט בלבנה, ולא שהלבנה שולטת בנו – "'החודש הזה לכם' – לכם הוא מסור ואין אתם מסורין בידו" (תנחומא ישן, פרשת בא).

      בימינו, אנו משתמשים ע"פ לוח, כי אין לנו בית דין קבוע שיכול לקדש את החודש (רמב"ם, קידוש החודש, פ"ה ה"ג). אין זה נובע מהתקדמות, אלא מנסיגה, ובע"ה פעם יתחדש קידוש החודש על ידי עם ישראל. אמנם, גם בימינו יש משמעות לשליטת עם ישראל. ימי חמה יתרים בכשנים עשר יום על ימי הלבנה, ופעם בשלוש שנים אנו מוסיפים חודש (רמב"ם, שם פ"ה ה"ג).

      גם כיום אנו זוכים להשתמש בתאריך העברי, וצריכים אנו לשמור על מרכזיותו מתוך הבנת חשיבותו כביטוי לחירותנו השלמה (בנושא זה עיינו שו"ת מהר"ם שיק יו"ד, קע"א; שו"ת יביע אומר ח"ג, יו"ד סימן ט'; שו"ת ציץ אליעזר ח"ח סימן ח').

      היציאה ממצרים הוציאה אותנו לחירות גמורה. מעתה, עם ישראל איננו משועבד לשום גורם בעולם – אפילו לא לגורם הזמן. הוא משועבד לקב"ה לבדו, וזוהי חירותו!

עַבְדֵי זְמָן עַבְדֵי עֲבָדִים הֵם –

עֶבֶד ה' הוּא לְבַד חָפְשִׁי:

עַל כֵּן בְבַקֵּשׁ כָּל-אֱנוֹשׁ חֶלְקוֹ –

"חֶלְקִי ה'!" אָמְרָה נַפְשִׁי

(ר' יהודה הלוי)

print