חודש ניסן קרב, ואנו קוראים השבת בפרשת 'החודש' המדברת על מצוות קידוש החודש; מערכת הזמן המיוחדת לעם ישראל (התאריך העברי).

      מה מיוחד כל כך במצווה זו? מדוע עם ישראל סופר בתאריך אחר משאר העולם? מהי המשמעות של התאריך העברי?

      הנוצרים קובעים את השנה לפי השמש, והמוסלמים – לפי הירח. היהודים אינם קובעים לפי השמש וגם לא לפי הירח. היהודים נעזרים בירח, אך לא בצורה מלאה.

      התורה אומרת שיש לדאוג לכך שחג הפסח יחול תמיד באביב: "שמור את חודש האביב ועשית פסח לה' " (על פי דרשת חז"ל, ראש השנה כא.). שנת החמה מונה 365 ימים. שנת הלבנה לעומתה מונה 354 ימים. לכן, שנת החמה ארוכה באחד עשר יום משנת הלבנה. לאור זאת, בכל שנה חג הפסח מקדים את עצמו ביחס לאביב. לאחר כשלוש שנים נוצר פער של בערך חודש, וממילא צריך להוסיף חודש בכדי שפסח יחול שוב באביב (מחזור השמש הוא מחזור של תשע עשרה שנה, שמתוכן נוהגים לעבר שבע שנים).

       עם ישראל הנמצא במצרים הִינוֹ עם של עבדים. על מנת לשחררם מן העבדות יש לפעול בשני מישורים: יש לשחררם הן מעבדות פיזית הן מעבדות רוחנית, מנטלית. לפני שהקב"ה משחרר את עם ישראל מן העבדות הפיזית, הוא מכין את הקרקע ונותן את היסוד לשחרור מהעבדות הרוחנית.

      אחד הדברים היסודיים המאפיינים עבד הוא איבוד תחושת הזמן. כך קורה גם אצל בני ישראל המשועבדים במצרים: פרעה מעביד את עם ישראל בעבודות פרך. כעבדים, עליהם לעשות כל העת כרצון פרעה ולהיות כפופים לזמנים שהוא קובע להם. אם אינם עומדים בזמנים, אזי "ויוכו שוטרי בני ישראל… מדוע לא כִליתם חקכם ללבון כתמול שלשום גם תמול גם היום" (שמות ה', יד).

      לכן, הקב"ה נותן מערכת זמן חדשה לעם ישראל. תחושת הזמן היא התחושה הראשונה שאמורה להשתנות אצלם, ומערכת זמן משל עצמם מבטאת יותר מכל, עצמאיות ולאומיות. אף אנו צריכים לשמור על התאריך העברי. לעתים בעסקים ובתחומים נוספים יש צורך בתאריך לועזי, אולם אנו צריכים להשתדל שהתאריך העברי יהיה מרכזי בחיינו, בוודאי ביחס לימי הולדת וכדומה. לא נחגוג ימי הולדת לפי הולדת יש"ו הנוצרי! התאריך העברי הוא המצווה הראשונה שעליה הצטווינו, זו גאוותנו וזהו אחד הדברים המבטאים את חירותנו.

      בימי השואה נשאל הרב אשרי (שו"ת ממעמקים, סימן ו') שאלה מיוחדת. בעת התפילה, שליח הציבור ר' אברהם יוסף הי"ד התחיל לומר את ברכות השחר. כאשר הגיע לברכת 'שלא עשני עבד' לא יכול היה לברך, ואמר: "איך אוכל לומר ברכה זו בשעה שנמצאים אנחנו בעוצר ושבי, וחינם נמכרנו ולא בכסף. איך יוכל עבד לברך ברכת בן חורין בשעה שמוט עבדות נתון על צווארו ומוסרי שביה נתונים על גופו?".

      תשובתו של הרב אשרי הייתה, שברכה זו נתקנה בעיקר על עבדות הרוח ולא על עבדות הגוף. ישנה מציאות שבה עבד אינו משועבד ברוחו. עבד היודע להתפלל גם בתוך הקשיים של הגטו, הרי שברוחו איננו משועבד לנאצים ימ"ש, אלא משועבד לקב"ה. אדם כזה יכול לברך ברכת 'שלא עשני עבד'.

      התאריך העברי מחזק אצלנו את החירות הפנימית של עמנו, את העובדה שאין אנו משועבדים לעם זר ולא לתאריך זר, את העובדה שאפילו למערכות הטבע אין אנו משועבדים. חירותו של האדם היא בכך שהשעבוד היחיד שלו הוא כלפי הקב"ה.

      יכול אדם להיות עבד, אך רוחו – רוח של בן חורין. מנגד יכול אדם להיות בן חורין, המשועבד לתאוות העולם, לכסף, לעבודה, לאופנה, לאוכל וכדומה. מרן הרב קוק זצ"ל (מאמרי ראי"ה עמ' 157) ביטא יפה את הדברים:

ההבדל בין עבד לבן חורין איננו רק בהבדל מעמדי מה שבמקרה זה הוא משועבד לאחר וזה הוא בלתי משועבד. אנו יכולים למצוא עבד משכיל שרוחו מלא חירות ולהיפך בן חורין שרוחו רוח עבד.

      מי שמשועבד לדברים שנחשבים יפים בעיני אחרים, מי שנמשך אחרי תאוות לבו – נחשב כעבד, גם אם במציאות חייו החיצונית הוא בן חורין. אך מי שנאמן לעצמיות שלו, לרוח אלהים אשר בקרבו; מי שפועל לאור הרוח הטהורה אשר בקרבו – הוא בן חורין, גם כאשר הוא מצוי בתחתיות ארץ, ומשועבד בגופו באופן קשה ביותר.

print