קריעת ים סוף – הסוס שנחצה לשניים 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      פעם אחת היה צייר נפלא, שהיה אומן במלאכת הציור. הוא ידע לצייר ציורים שייראו אמיתיים ביותר – כאילו ישנה נשמת רוח חיים בתוך הציור. פעם אחת, החליט הצייר לבחון את תגובות האנשים לאחד הציורים שלו. הוא עמל רבות וצייר סוס, הנראה בדיוק כמו סוס אמיתי. הציור היה גדול – בגודלו הטבעי של סוס. הלך הצייר והעמיד את הציור על גבעה ליד כיכר העיר. עמד הצייר כמה שעות בכיכר העיר, ראה אנשים חולפים, אך אינם מגיבים. איש לא התייחס לציורו הנפלא. הלך הצייר ושאל מישהו מה דעתו על הסוס. אמר לו האיש: 'הסוס הזה מסתיר את הנוף על הגבעה. מדוע איננו זז משם'? מתשובתו של האיש, הבין הצייר, שהאיש חושב שהסוס אמיתי!

      מייד ידע הצייר מה עליו לעשות. הלך אל הסוס, וגזר את הציור לשני חלקים. הלך והעמידם זה ליד זה, במרחק מסוים ביניהם. לפתע, עצרו כל האנשים. עצרו והביטו בפליאה – סוס חתוך לשניים!

     משל זה אמר הרב שלמה קלוגר (שמעתיו בסגנון שונה מעט מר' יונתן בילט בשם ר' שלום שבדרון ז"ל) בכדי להסביר את המשמעות של קריעת ים סוף עבורנו. מה נפלא יותר – ים שלם, הזורם מצד לצד, או ים שבור וחצוי? ברור שים הזורם באופן תקין ושלם. אופן פעילות המערכות הטבעיות שבו מדהימות הרבה יותר! אולם, התרגלנו לראות ים שלם, וכבר אין אנו רגילים להתעורר בגללו ולהודות על פלא הבריאה. רק כאשר נבקע הים, כולם מתבוננים ומסתכלים בנפלאות ה' – "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

      צריכים אנו להתבונן בבריאה השלמה, להתפעל מן הבריאה, להתפעל מכל הסובב אותנו, ולהבין כי הכל הוא מאת ה'. "אין צייר כאלהינו" (ברכות י.) – בכל דבר ודבר במציאות יכולים אנו לגלות את נפלאות היצירה האלהית – אילו רק נתעורר ונתבונן. הים הקרוע ילמד אותנו להתבונן ולהתפעל גם מן הים השלם, מן הטבע ההולך ונגלה לפנינו בכל עת ובכל שעה.

      בשירים רבים, הדגיש רעיון זה, סבי המשורר רבי יוסף צבי רימון ז"ל. אצטט כמה שורות מאחד מהם (ילקוט שירים, עמוד 86):

יָדַעְתִּי, כִּי פִּתְרוֹן הַכֹּל – אֱלֹהִים-אוֹר!…

אֱלֹהִים-אוֹר – עָשָׂה הַכֹּל כְּאֳמָן:

שֶׁמֶשׁ שַׁחֲרִית נָגְהָה אִתָּהּ,

וְלִבְנַת לַיִל צָפְנָה קְסָמִים,

גַּם הַצָּהֳרַיִם הוֹד,

וְלֹא יִדְמֶה יוֹמִי זֶה – שֶׂל תְּמוֹלוֹ!

כָּל רְגָעַי – אֵל,

וְעַל כָּל דְּרָכַי – אֵל!

לחברה בבקעת אונו דרוש טכנאי חשמל שיודע לבצע גם הלחמות של מעגלים מודפסים.
דרוש ניסיון בהלחמת מעגלים.

אפשרית למישרה מלאה או 3/4 מישרה.

לשלוח פניות בדוא\"ל לכתובת להלן. פניות מתאימות בלבד תיעננה.

סודיות מובטחת.

הבית החם הינו מסגרת בלתי-פורמאלית הפועלת אחר הצהריים ומספקת מענה טיפולי,חינוכי ומניעתי לנערות מתבגרות.
מדריכה- 20% משרה- מתאים גם לסטודנטיות.
דרישות התפקיד
- 12 שנות לימוד
- ניסיון בהדרכת נוער במגוון מסגרות- יתרון
- יכולת התמדה ומחויבות לעבודה למשך שנה לפחות
- מוכנות לעבודה פעמים בשבוע משעות הצהרים המאוחרות ועד הערב

אם בית- 33% משרה.
דרישות התפקיד
- 12 שנות לימוד.
- שנתיים ניסיון קודם בעבודה כאם בית-יתרון
- אישיות חמה המגלה סבלנות, רגישות, אכפתיות
- יכולת לניהול משק בית.
- יכולת ליצירת תקשורת טובה עם הנערות.
- מוכנות לעבודה פעמים בשבוע משעות הצהרים המאוחרות ועד הערב.

דרושה
מזכירה בעלת נסיון במכירות בענף ביטוחי החיים. משכורת בסיסית ופרמיה. חצי משרה גם אפשרי. גיל מ-25.
לפרטים: טל\' 0528780707
zadok_nissim@walla.co.il

חברה צעירה ומקצועית, המחפשת סוכני /ות מכירות שטח המתגוררים /ות באזור גוש דן שפלה.
משכורת בסיס + בונוס + רכב + טלפון. עבודה מ-8:00 עד 17:00 מיום א\' עד יום ה\'.
אנחנו קבוצה צעירה ודינאמית ומחפשים בן אדם רציני /ת וחברותי /ת כדי לשתף אותו /ה בהצלחתנו. התפקיד כולל ייעוץ, מכירה ואספקה. כדי שתוכל /י לייעץ, תקבל /י הדרכה של שבועיים ותמיכה טכנית תמידית.
דרישות: רצון ורעב למכור וללמוד. עדיפות לניסיון במכירות. עדיפות לרקע הנדסי או טכני (בניין).
חובה להיות בעל /ת רישיון נהיגה.
אחראיות עצמאות וחריצות. המשרה מיועדת לנשים וגברים כאחד.

מדוע בחיפזון?

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      פסח משמעו דילוג, על שם "אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים" (שמות י"ב, כז). זהו אחד המאפיינים של גאולת מצרים – הדילוג והחיפזון (שמות י"ב, יא):

וְכָכָה תֹּאכְלוּ אֹתוֹ מָתְנֵיכֶם חֲגֻרִים נַעֲלֵיכֶם בְּרַגְלֵיכֶם וּמַקֶּלְכֶם בְּיֶדְכֶם וַאֲכַלְתֶּם אֹתוֹ בְּחִפָּזוֹן פֶּסַח הוּא לה'.

המדרש (מכילתא בא, פרשה ז', אות מד) מתאר כי החיפזון של יציאת מצרים הקיף את כלל הגורמים השייכים בהתרחשות זו: המצרים שנזדרזו לגרש את ישראל, עם ישראל שנזדרז לצאת והקב"ה שנזדרז להוציא את ישראל:

רבי יהושע אומר: ואכלתם אותו בחפזון זה חפזון ישראל. אתה אומר כן, או אינו אלא חפזון מצרים? כשהוא אומר "כי גורשו ממצרים", הרי חפזון מצרים אמור…

אבא חנן משום רבי אלעזר אומר: זה חפזון שכינה, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר: קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות (שיר השירים ב', ח).

      מהי משמעות החפזון? מדוע מדוע הוא מודגש כמאפיין מרכזי ביציאת מצרים?

     מפתיע ביותר הוא הפסוק בדברים (ט"ז, ג):

שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל עָלָיו מַצּוֹת לֶחֶם עֹנִי כִּי בְחִפָּזוֹן יָצָאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ.

     בפסוק קצר בספר דברים, בוחרת התורה להדגיש דווקא את החפזון, כמאפיין של חג הפסח והחיוב לאכול מצה. המהר"ל ('אור חדש' בהקדמה "כי הדבר שהוא בזמן…"; מהר"ל על ההגדה, עמוד נ"ג "כי מה שהיו יוצאים בחיפזון…") ובעקבותיו הרב קוק (מאמרי ראיה, עמוד 165; עולת ראיה, ח"ב עמוד רפ"ז) כתבו כי החיפזון מבטא עיקרון בסיסי בגאולת ישראל:

שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני כי בחפזון יצאת ממצרים, כי מה שהיו יוצאים בחפזון בלי המשך זמן, מורה שיצאו במדריגה ובמעלה עליונה, והפעל שבא משם נעשה בלי זמן, לא כמו דברים הטבעיים שכל פעולתם בהמשך זמן אבל כאן היה גאולתם שלא בטבע ולכך היה בחפזון בלי זמן.

      החיפזון מבטא דבר שאיננו מתרחש בתהליך איטי והדרגתי. התהליך מסמל את הטבע, אך חיפזון מסמל את מה שמעבר לטבע. על כן, יציאת מצרים, שהיתה תהליך אלהי ועל-טבעי, נעשתה בחיפזון; לכן הקב"ה מדלג ופוסח על הבתים ולכן גם הכנת המצה נעשית בחיפזון. הרמב"ם (מורה נבוכים חלק שלישי, פרק מו) מסביר כי גם דיני קרבן הפסח – לאכול צלי ולא לשבור עצם – נועדו כדי לאכול בחיפזון.

      החיפזון מלמד אותנו כי יציאת עם ישראל ממצרים היא דבר עליון כל כך, שאיננו מתאים לכלים הטבעיים של העולם. יציאת עם ישראל לחירות היא יציאה שחייבת לבוא בחיפזון, חייבת להיעשות בדרכים שמעל הטבע.

      ביציאת מצרים ובקריעת ים סוף התברר שליציאת עם ישראל ישנה השפעה גם מחוץ למצרים, השפעה על העולם כולו. מכות מצרים – פעלו בכל איתני הטבע והחלו את תיקונם; וכן קריעת ים סוף, היוותה שיא של הופעה אלהית בתוך המציאות הטבעית, מתוך השגחתו על עם ישראל. כל אלו לימדו על המשמעות הרחבה של יציאת מצרים, מעבר לגאולתם הפרטית של ישראל.      

יציאת עם ישראל לחירות, יש בה התחלה של תיקון העולם. היציאה ממצרים החלה את התיקון של כוחות הרשע בעולם. החיפזון של יציאת מצרים, המדרגה האלהית המיוחדת שנתגלתה ביציאת מצרים, היוותה בשורה חדשה לכל העולם.

      לכן, מיד לאחר קריעת ים סוף בא עמלק ונלחם עם ישראל. האמירה המשמעותית של יציאת ישראל לחירות, הקריאה למוסריות, תיקון ואלהות בעולם – מרתיעה את אומות העולם, ובתגובה מופיע עמלק ומנסה להתמרד ולהלחם כנגד קריאה זו.

      החיפזון של יציאת מצרים צריך ללמדנו כי גאולת ישראל היא דבר על טבעי שאיננו פועל בדרכי הטבע של העולם. עלינו לזכור זאת בשעות של קשיים ותמורות במהלך הגאולה, להאמין בהשגחת ה' עלינו, ולקוות כי נזכה לראות בחיפזון ה' בהצלתנו וגאולתנו השלמה.

דרוש/ה מועמד/ת מתאים/ה להנחיה בסמסטר ב2012 בקורס: \"שיטות מחקר איכותניות\" (10748), לאחת או יותר מבין קבוצות הלימוד הבאות:

מכללת רמת-גן – יום שני 12:30-14:30
ביה\"ס אליאנס – יום שלישי 17:00-19:00
מכללת בת-ים – יום ראשון 19:15-21:15

הקורס הנו קורס ברמה רגילה, המקנה 3 נ\"ז ומהווה קורס חובה בתכניות הלימודים בתקשורת ובסוציולוגיה. פרטי הקורס מצויים בכתובת:

http://www.openu.ac.il/courses/10748.htm‏

כישורים נדרשים:
* בעלי/ות תואר שני לפחות בתקשורת או בסוציולוגיה או בתחום קרוב.
* בעלי/ות ניסיון מעשי בשיטות מחקר איכותניות, לרבות: ראיונות, תצפיות וניתוחי תוכן איכותניים.
* בעלי/ות ניסיון בהוראתו של קורס בשיטות מחקר איכותניות.

מועמדים מתאימים מתבקשים לפנות אל הילה לוינשטיין, מרכזת ההוראה בקורס, בצירוף קורות חיים עד לתאריך ה- 31.1.12

בכתובת: hilalo@openu.ac.il

דרישות התפקיד – ניהול העמותה, ריכוז הפרוייקטים הקיימים ויזום פרוייקטים חדשים, גיוס משאבים, עבודה מול רשויות ומשרדי ממשלה, נכונות למגורים בנהריה לאחר תקופת נסיון.

הכישורים הנדרשים – מחויבות אישית לחזון הגרעין והקהילה, נסיון בניהול/ריכוז, יוזמה, יצירתיות, כושר מנהיגות, ראיה שיווקית, רקע תורני. קו\"ח למייל:

Bet_n@barak.net.il
או פקס 153-4-9513389
לפרטים נוספים: 04-9513389

מדוע אי אפשר היה להסתפק במכת הדם?

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

     בפרשתנו, מקבל פרעה את המכה הראשונה, מכת הדם. לכאורה, משה יכול היה להסתפק במכת הדם. אילו משה היה אומר לפרעה: 'עד שבני ישראל לא ישוחררו, אינני מפסיק את המכה' (ולא היה סומך על הבטחות), אין ספק כי לבסוף היה פרעה נשבר ומשחררם. מה הצורך, אם כן, בכל עשר המכות?

      לפי הפשט, גם במכת הדם היו למצרים מים, גם אם לא מן היאור: "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר" (שמות, ז', כד – ועיין אבן עזרא שם). אמנם, גם במציאות כזו אי אפשר להחזיק מעמד זמן רב, שהרי היאור הוא מקור המים העיקרי של המצרים. פרט לכך, לפי דרשת חז"ל (המבוססת גם היא על פשט הפסוק בשמות ז', יט) כל מקום הפך לדם, אפילו מים שהיו בתוך הבתים: "בכל ארץ מצרים – אף במרחצאות ובאמבטאות שבבתים" (רש"י, ז', יט). אם כן, חוזרת השאלה – מדוע היה צורך בשאר המכות?

      נראה כי מסקנת הדברים היא שיש משמעות עצמאית למכות, מעבר לעצם השחרור של עם ישראל ממצרים. עיון בפסוקים מראה שהתורה חוזרת שוב ושוב על אמירות כגון "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" (שמות ח' יח). מטרת המכות היא להראות את השגחת ה' בעולם. המכות נועדו לא רק עבור ענישת פרעה, ולא רק עבור הוצאת בני ישראל, אלא גם למען גילוי שם ה' בעולם.

      ייתכן כי ישנה משמעות נוספת במכות מצרים, אליה נגיע מתוך עיון בשאלה נוספת. התורה מתארת כיצד הקב"ה מכביד את לבו של פרעה. אם כן, כיצד נענש פרעה הרי הקב"ה הכביד את לבו?

      ייתכן ששתי השאלות תלויות זו בזו. ייתכן שהקב"ה לא עשה פעולה ישירה להכבדת לבו של פרעה, אלא נתן לפרעה את התחושה שהוא יכול כביכול להתנגד לקב"ה. תחושה זו נבנתה אצל פרעה באמצעות עשר המכות. הקב"ה הכה במכת דם. כתוצאה מכך, פרעה מבטיח לשחרר את עם ישראל, ובעקבות הבטחתו סרה מכת הדם. כעת, פרעה חוזר בו מהבטחתו והוא מרגיש שהוא יכול כביכול לפעול כנגד הקב"ה ולהתל בקב"ה, ובסופו של דבר המכה תוסר. ייתכן כי זוהי הכבדת הלב, מתן האפשרות להרגיש כאילו הוא זה ששולט במצב. לכן היה צריך את עשר המכות (כי דבר זה הביא להכבדת הלב) ולכן אין בעיה להעניש את פרעה, כי ה' לא הכביד את לבו, אלא רק יצר סיטואציה שאפשרה לו לחוש כאילו הוא יכול להתל בקב"ה (שמעתי מהר"י מדן, ומעין זאת עיינו באברבנאל שמות ז, ג; ספר העיקרים, מאמר רביעי, כ"ה).

      גם במציאות שלנו אין אנו רואים תמיד בצורה בהירה את השגחת ה'. לו היינו רואים כיצד הקב"ה מעניש על כל עבירה או נותן שכר על כל מצווה, לא הייתה לנו יכולת בחירה חופשית, ובהכרח היינו עושים את רצון ה'. הקב"ה נותן לנו את האפשרות לפעול כביכול לפי רצוננו, אך אנו צריכים להיזהר שלא נכביד את לבנו, שלא נרגיש כאילו באמת אנחנו עושים כל מה שברצוננו. חופש הבחירה ניתן לנו על מנת שנכיר בכך שחירותינו היא לעשות רצון ה' בעולם.

ויזעקו – זעקה אל ה' או זעקה מכאב?

"וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל מִן הָעֲבֹדָה וַיִּזְעָקוּ וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל הָאֱלֹהִים מִן הָעֲבֹדָה" (שמות ב', כג).

      מה הכוונה ב"ויזעקו" – האם זעקו אל ה' בתפילה או שזעקו מכאב השעבוד?

     הספורנו מסביר שזעקו מכאב:

ויזעקו – זעקו מכאב לב על עבודתם, כענין "הילילי שער, זעקי עיר" (ישעיהו י"ד, לא).

      כך מסביר גם בעל אור החיים, שזעקו כאדם הצועק מכאבו. אולם, אם כך, לא ברור מה הכוונה ששוועתם עלתה אל האלוקים, הרי לא התפללו?

Œ   הספורנו (שמות ב', כד) מסביר:

ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה – לא בשביל תשובתם ותפלתם, אבל כמקנא על אכזריות המעבידים, כאמרו "וגם ראיתי את הלחץ".

      כלומר, אכן ה' לא ענה לתפילתם. ה' ראה את אכזריות המצרים, ועל כן התערב למען עם ישראל.

   הסבר אחר, עולה מפשט הפסוק הבא: "וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת נַאֲקָתָם וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת בְּרִיתוֹ אֶת אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק וְאֶת יַעֲקֹב" (שמות, ב', כד). הקב"ה גאל אותם בזכות ברית האבות, ללא קשר לזעקת עם ישראל.

Ž  הסבר נוסף עולה מדברי הנביא יחזקאל (כ', ו-ט):

בַּיּוֹם הַהוּא נָשָׂאתִי יָדִי לָהֶם לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם… וָאֹמַר אֲלֵהֶם אִישׁ שִׁקּוּצֵי עֵינָיו הַשְׁלִיכוּ וּבְגִלּוּלֵי מִצְרַיִם אַל תִּטַּמָּאוּ אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם: וַיַּמְרוּ בִי וְלֹא אָבוּ לִּשְׁמֹעַ אֵלַי… וָאֹמַר לִשְׁפֹּךְ חֲמָתִי עֲלֵיהֶם לְכַלּוֹת אַפִּי בָּהֶם בְּתוֹךְ אֶרֶץ מִצְרָיִם:  וָאַעַשׂ לְמַעַן שְׁמִי לְבִלְתִּי הֵחֵל לְעֵינֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הֵמָּה בְתוֹכָם…

      הקב"ה רוצה להוציא את ישראל ממצרים, אולם עם ישראל ממשיך לעבוד עבודה זרה. אעפ"כ, הקב"ה מוציאם ממצרים – "למען שמי, לבלתי החל לעיני הגויים". עם ישראל הוא עמו של הקב"ה, ועל כן השארתו במצרים גורמת לחילול השם! אם כן, הקב"ה הוציא את ישראל בגלל צרתם הרבה, בגלל זעקתם מכאב, אבל לא בזכותם, אלא בכדי למנוע חילול השם.

   אמנם, בעל ההגדה של פסח מבאר באופן אחר. הוא מביא את הפסוק מספר שמות "ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו" כביאור לנאמר בספר דברים "ונצעק אל ה' אלהי אבותינו". בספר דברים ברור שהכוונה לתפילה לה', ומכאן שלהבנתו גם הזעקה של ספר שמות היא תפילה לה'. ייתכן כי בעל ההגדה לומד זאת מהפסוק של ספר דברים, וכן מהמשך הפסוק בשמות "ותעל שוועתם אל האלהים", שנראה יותר כתפילה אל ה' (בדרך זו ביאר גם הרמב"ן שמות ב', כה).       

      ייתכן להציע דרך ביניים המשלבת בין ההבנות בפסוק. ייתכן, כי אכן הייתה כאן זעקה מכאב. אולם, כאשר הבן זועק הוא עושה זאת כדי שאביו ישמע! לא תמיד פונה הבן אל אביו בבקשה, לא תמיד יודע הבן כיצד עושים זאת. על כן הוא זועק ליד אביו, כי הוא יודע שאביו ישמע זעקתו, ויעזור לו! עם ישראל זעק מכאב, אך הייתה זו זעקה אל ה'! ייתכן כי עצם הרגשת נוכחות ה', עצם היכולת לזעוק בטבעיות, מתוך אמונה שה' שומע זעקה, היא בעצמה זכות גדולה, ואולי בזכותה נגאל עם ישראל, גם ללא תפילה פורמאלית ורגילה: "ותעל שוועתם אל האלקים מן העבודה. וישמע אלקים את נאקתם"!

      לסיכום: ייתכן כי זעקת ישראל הייתה זעקת כאב, ולא תפילה, ובכל זאת נענו על ידי ה': 1. כיוון שה' פועל נגד האכזריות בעולם (ספורנו).  2. בזכות ברית אבות (פשט הפסוק).  3. לשם מניעת חילול השם (יחזקאל כ').  מאידך, ייתכן שהייתה זאת תפילה (בעל הגדה, רמב"ן) וייתכן שהייתה זו זעקת כאב, אך היא נעשתה כדי שהקב"ה ישמע, כמו אב השומע את בניו – וזעקה כזו, אף אם איננה באה מראש בתורת תפילה, לעתים נחשבת כתפילה, המבטאת את הקשר המיוחד בין עם ישראל והקב"ה.