בס"ד

מהי משמעות הצום?

במובן פשוט, יש כאן עינוי וחרטה על העבר, האמור להביא לכפרה לעתיד: "וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם… לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם" (ויקרא כ"ג, כז-כח).

אולם, כבר כתבו ראשונים (רמב"ן, וכך עולה גם מדברי הרמב"ם – עיין בדברינו על כך בשנים הקודמות) שבצום האדם הופך להיות כמלאך, ומתנתק ממציאות העולם.

יש לכך משמעות עצמית: התנתקות המביאה להתרוממות, לעיסוק שכולו ברוח, בנפש.

לאור הטעם הראשון שביארנו בשאלה המרכזית שלנו (שראש השנה הוא יום דין ויום הכיפורים יום רחמים), ראינו שניתן להבין שהניתוק גם מביא לאפשרות לכפרה. במציאות הטבעית בעולם צריך לשלם על חטאים – מידת הדין; אך הניתוק מהעולם מאפשר לעבור ממידת דין למידת רחמים.

אולם, ייתכן להבין גם באופן אחר:

     כאמור, צום פירושו התנתקות. הרמב"ם בהלכות תשובה (פ"ח ה"ב) מתאר את העולם הבא שהוא בלא עמל ובלא יגיעה ובעקבות זאת נהנים שם מזיו השכינה:

העולם הבא אין בו גוף וגויה אלא נפשות הצדיקים בלבד בלא גוף כמלאכי השרת… כך אמרו חכמים הראשונים: 'העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא תשמיש אלא צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהן ונהנין מזיו השכינה', הרי נתברר לך שאין שם גוף לפי שאין שם אכילה ושתיה, וזה שאמרו 'צדיקים יושבין' – דרך חידה אמרו, כלומר הצדיקים מצויין שם בלא עמל ובלא יגיעה. וכן זה שאמרו 'עטרותיהן בראשיהן' כלומר דעת שידעו שבגללה זכו לחיי העולם הבא מצויה עמהן והיא העטרה שלהן, כענין שאמר שלמה 'בעטרה שעטרה לו אמו', והרי הוא אומר 'ושמחת עולם על ראשם' ואין השמחה גוף כדי שתנוח על הראש, כך עטרה שאמרו חכמים כאן היא הידיעה. ומהו זהו שאמרו 'נהנין מזיו שכינה'? שיודעים ומשיגין מאמתת הקדוש ברוך הוא מה שאינם יודעים והם בגוף האפל השפל.

ביום הכיפורים ישנו ניתוק ממלאכה וניתוק מאכילה ושתייה. דבר זה מקרב אותנו לאותה מציאות של 'מעין עולם הבא'. לכן צמים גם בשבת, כי שבת ויום הכיפורים משלבים שניהם את הניתוק מן העולם הזה. לניתוק יש משמעות עצומה: לעתים, כאשר אדם נמצא בתוך מציאות מסוימת, הוא אינו מסוגל להתבונן בה במבט על; הוא שקוע בתוכה, הוא שקוע בפרטים. לעתים צריך להתנתק, להתרומם ולהגיע למציאות גבוהה כדי שיהיה ניתן לצפות מ'למעלה' על המציאות הרגילה שבה אנו שרויים. יום הכיפורים הוא ניתוק המביא להתבוננות במציאות הרגילה והשגרתית שלנו.

לאן אנו רצים?

ההפסקה שיש בשבת וביום הכיפורים, יש בה כאמור ניתוק מהעולם הזה וחיבור לעולם גבוה. ניתוק שאמור לקדש ולטהר, ליצור השפעה על נפשנו ועל כל העשייה והיצירה בימות החול.

ביום הכיפורים, עלינו לנצל את הקדושה ואת ההפסקה למחשבה על ה'ריצה' שלנו במהלך השנה. כאשר אדם עסוק בעשייה, לעתים מתוך ה'ריצה' אין הוא מתפנה לחשוב: 'האם אני רץ לכיוון הנכון?'

     יום הכיפורים אמור לתת לנו אור של מחשבה: להיכן אנו רצים? האם אנו רצים אחר מטרות גבוהות ונעלות, אחר בניין פנימי ומשפחתי, אחר קרבה לקב"ה? האם אנו רצים אחר תיקון עולם, אחר עולם של חסד? או שמא אנו רצים אחר כבוד, אחר כסף, אחר תאוות? צריכים אנו ליצור, לפעול ולעשות; טוב הדבר שאנו מרוויחים כסף (כל אחד לפי מדרגתו) המאפשר לנו ליצור ולשכלל דברים רבים בעולם, אולם אסור שמרוץ החיים יהיה אחר תאוות, אחר כסף ואחר תענוגות. לא זו מטרת החיים. דברים אלו לא ירוממו אותנו וגם לא יוסיפו שמחה בחיינו. גם לאחר שאדם יצבור כסף רב, הוא לא יתמלא בשמחה אם לא תהיה לו בנייה פנימית ומשפחתית, אם לא יהיה לו קירוב אמתי עם הקב"ה!

השנה יום הכיפורים חל בשבת. שבת ויום הכיפורים כל כך מחוברים זה לזה: בשבת ניתוק ממלאכה, וביום הכיפורים נוסף ניתוק מאכילה ומשתייה. ניתוק זה אמור להביא אותנו לחיבור טוב ומפוקח יותר לעולם.

בשבת ברמה אחת, וביום הכיפורים שחל בשבת ברמה הרבה יותר גבוהה – אנו עוצרים, מתקדשים ומהרהרים: מהו כיוון הריצה הנכון? להיכן נרוץ השנה? כיצד נוסיף, ניצור ונשכלל מבלי לפגוע בעולם הפנימי שלנו? כיצד נפתח ונעצים את העולם כך שגם נפשנו תפרח ותאיר? כיצד נצליח ליצור בעולם החומר, אך לרוץ כל העת את ריצת החיים, את ריצת הנשמה השואפת להתחבר לבוראה!

print