כאשר הפרשה מנסה לתאר את הדבר המיוחד בארץ ישראל, היא מדברת דווקא על הגשם (דברים, י"א, י-יב):

 (י) כִּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא אֲשֶׁר יְצָאתֶם מִשָּׁם אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת זַרְעֲךָ וְהִשְׁקִיתָ בְרַגְלְךָ כְּגַן הַיָּרָק:

(יא) וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת לִמְטַר הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתֶּה מָּיִם:

(יב) אֶרֶץ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ תָּמִיד עֵינֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה:

 

      מדוע ארץ ישראל מתוארת דווקא על ידי הגשם?

חז"ל במסכת תענית ו: אומרים:

אמר רבי אבהו: מאימתי מברכין על הגשמים – משיצא חתן לקראת כלה. מאי מברך? אמר רב יהודה אמר רב: מודים אנחנו לך ה' אלהינו על כל טפה וטפה שהורדת לנו.

      כלומר, מברכים ברכת הגשמים (להלכה נוהגים כך רק לאחר עצירת גשמים. עיין פס"ת) לאחר שירד מספיק גשם כך שכאשר טיפה יורדת, קופצת כנגדה טיפה אחרת (רש"י שם).

      מדוע חז"ל מדמים דבר זה ל"משיצא חתן לקראת כלה", מהו הקשר לחתן וכלה?

      חז"ל נותנים לגשמים חשיבות מרובה: גדול יום הגשמים כיום שנבראו בו שמים וארץ וכדומה (שם במסכת תענית). מדוע יום הגשמים גדול כל כך?

      האפשרות הפשוטה היא, שיום הגשמים מביא חיים לעולם. אי אפשר לחיות ללא מים, וממילא יום הגשמים חשוב וגדול כל כך. אולם, מסתבר שישנו דבר נוסף.

      בזכות ברכתו של יעקב, עלה הנילוס והשקה את מצרים (רש"י בפרשת ויגש). בפרשתנו, פרשת עקב, מתוארת ארץ ישראל, שבה "למטר השמים תשתה מים". לכאורה הנילוס עדיף, שהרי הוא נותן מים בכל השנה. והתורה אומרת שם שארץ ישראל "לא כארץ מצרים היא…". ההסבר המקובל הוא, שבארץ ישראל ישנו אמנם קושי רב יותר במים, עם ישראל תלוי בגשמים, אבל דבר זה נובע מההשגחה המיוחדת של הקב"ה על ארץ ישראל "ארץ אשר עיני ה' א-לקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה". ההשגחה, מביאה לידי כך שהגשמים יורדים רק כאשר עם ישראל עושה את רצון ה', אולם מאידך, הגשמים מראים על ההשגחה המיוחדת של הקב"ה בארץ ישראל. גם בארץ ישראל איננו רק מים. הגשם הוא ביטוי להשגחת ה' עלינו.

      אולם, ייתכן הסבר נוסף. ייתכן שמשמעות הגשמים איננה רק בכך שהיא מראה השגחה, אלא שיש בה חיבור בין שמים לארץ. הגשמים דומים למן שירד מן השמים. גם הגשמים יורדים מן השמים, ויש בהם חיבור מיוחד בין עליונים לתחתונים (כמובן, שהמים מגיעים מתוך האטמוספירה, אך הם מסמלים עבורנו את ה"עליונים").

      המטרה העליונה של העולם הזה, היא להעלות את העולם החומרי והנמוך לדרגה גבוהה, לקחת את עולם החול ולהעלות אותו לעולם הקודש. העילוי הגדול ביותר הוא כאשר הדבר הנמוך מצליח להתעלות ולהתחבר לדבר הגבוה. זוהי מטרת הבריאה, שיש בה ירידה כביכול של הקב"ה לעולם נמוך, במטרה להעלות אותו לעולם גבוה.

      הגשמים, ממשיכים בחיבור זה, וממחישים לנו את החיבור התמידי בין עליונים לתחתונים. החיבור בה לידי ביטוי מיוחד, לא כאשר הטיפות יורדות לארץ, אלא כאשר יש גם חיבור הפוך: כאשר הטיפות מלמטה קופצות בחזרה למעלה!

      חיבור זה בא לידי ביטוי באופן מיוחד בחתונה. החתונה היא המשך הבריאה, המשך קיום העולם. יש כאן חיבור גשמי, המוביל ליצירות גשמיות ורוחניות בעולם. חיבור גשמי, הנותן עוצמה רוחנית מיוחדת לשני בני הזוג המתחברים כעת לאחד; חיבור גשמי המאפשר יצירת חיים, המאפשר לידה שיש בה יצירה גשמית עם נשמה רוחנית.

      כשיוצא חתן לקראת כלה, מתברר אותו קשר מיוחד, אותו חיבור מיוחד שבין שמים לארץ, שבין קודש לחול, שבין עליונים לתחתונים. אותו חיבור מיוחד, שמאפשר לנו, בני האדם להמשיך את מעשה בראשית, שמאפשר לנו בני האדם להיות יוצרים ובונים, משכללים ומחברים.  

      מטרתנו לחבר שמים וארץ, לחבר קודש וחול. מטרתנו איננה להתנתק מן המציאות החומרית, אלא לקדש אותה. זהו העילוי הגדול ביותר: להוסיף קדושה בכל מקום, בכל אתר וכל פינה.  

print