בס"ד
החידוש בשירת הבאר
בפרשת חוקת אנו קוראים את שירת הבאר (במדבר כ"א, טז-יח):
(טז) וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: ס
(יז) אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ:
(יח) בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה:
עם ישראל שר שירה על הבאר. שירה המזכירה במעט את שירת הים (שמות ט"ו, א):
(א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַה'.
הביטוי "אז ישיר" מופיע פעמיים בכל התנ"ך: בשירת הים ובשירת הבאר. אולם, כפי שאנו רואים כל הפסוק כמעט מקביל בלשונו.
יש מאפיינים המשותפים לשתי השירות, אך ישנם גם הבדלים. ראשית, שירת הים ארוכה מאוד ואילו שירת הבאר קצרה. אך קיים גם הבדל נוסף: בשירת הים ברור בדיוק על מה שרים – על קריעת ים סוף. כאן, בשירת הבאר, לא ברור על מה שרים. מהו הנס? על איזו באר מדובר?
המפרשים דנו באפשרויות שונות לדבר: אולי מדובר על הסלע שאותו היכה משה? אולי מדובר על באר חדשה שנוצרה בדרך נסית?
פשטות הדברים מראה שמדובר על באר שנוצרה בחפירה: ראשי העם חפרו באר, "באר חפרוה שרים, כרוה נדיבי העם". ייתכן שיש כאן עבודה פיזית של חפירת באר, והדבר המיוחד בכך הוא שבאותה חפירה הייתה להם סייעתא דשמיא ("במחוקק במשענותם" – באמצעות המטה), וכמו כן היה להם נס גדול בכך שבחפירתה התגלו מים.
אם כך הדבר, הרי שייתכן שאין כאן נס על-טבעי כמו קריעת ים סוף. יש כאן עבודה טבעית ונס 'טבעי' שבדיוק במקום שבו חפרו התגלתה נביעת מים.
מרים כבר מתה, ועמה נסתלקה הבאר הנסית. אהרן כבר מת אף הוא. עם ישראל בפרשת חוקת מתחיל את תהליך ההכנה לכניסה לארץ, ומתחילה שנת הארבעים. שנה זו היא שנת מעבר להנהגה טבעית. הדבר המיוחד שקיים כאן הוא שעם ישראל למד לא רק להתחיל ולפעול בצורה טבעית, אלא אף לשיר ולהודות על נס שבטבע!
שתי שירות היו: השירה בשנה הראשונה, שירה ארוכה ומופלאה על נס גלוי וברור, על קריעת ים סוף; ובנוסף שירה בשנת הארבעים, שירה על נס נסתר שניתן היה לראותו כטבע, אך עם ישראל ידע גם במציאות הטבעית לראות את יד ה' ולהודות עליה.
והבדל נוסף בין שתי השירות: בשירה הראשונה שרו "משה ובני ישראל", ולאחר מכן גם יחד עם מרים: "ותען להם מרים, שירו לה' כי גאה גאה". לעומת זאת בשירה השנייה בשנת הארבעים: "אז ישיר ישראל" – עם ישראל שר לבדו! על דבר זה עומד המדרש (ילקוט שמעוני, חקת, רמז תשסד):
א"ר אבין הלוי: בשעה שעמדו ישראל לומר שירת הים לא הניחן משה שיאמרו לעצמן, אלא כשם שרבו של אדם אומר עמו פרשתו כשהוא נער כך אמר משה עמהם, שנאמר: 'אז ישיר משה ובני ישראל', כנער העונה אחר רבו. לאחר ארבעים שנה עמדו על פרקן, התחילו אומרים שירת הבאר לעצמן, שנאמר: 'אז ישיר ישראל', אמרו: רבש"ע, עליך להיות עושה לנו נסים ועלינו לומר שירה.
בשנה הראשונה בני ישראל לא אמרו שירה לבדם. הם לא היו מוכנים לכך הואיל והיו בבחינת נער. אולם, לאחר ארבעים שנה לעם ישראל אופי שונה, ולכן כעת הוא יכול לומר שירה בעצמו. אמירת השירה העצמית מצביעה על התבגרות, על הכרת תודה לקב"ה. דווקא כעת, כשאהרן ומרים מתו, דווקא כעת כשעליהם להתחיל לפעול בעצמם – מרגישים הם כמה צריך להודות לה', מרגישים את הצורך להודות ולהלל, לשיר ולשבח; או-אז פורצת השירה מקרבם: "אז ישיר ישראל".
זהו המתכון לקראת הכניסה לארץ, לקראת ההנהגה הטבעית: עבודה טבעית של האדם מתוך הבנה וידיעה שגם הצלחה טבעית מקורה בסייעתא דשמיא, מקורה ביד ה'; גם עליה צריך להודות, "טוב להודות לה' ", גם עליה צריך לשיר, "אז ישיר ישראל"!

print