בס"ד

הנרות הללו קודש הם

במהלך הדלקת נרות החנוכה אנו אומרים:

הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ [שֶׁ]אָנוּ מַדְלִיקִין עַל הַנִּסִּים וְעַל הַנִּפְלָאוֹת וְעַל הַתְּשׁוּעוֹת וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁעָשִׂיתָ לַאֲבוֹתֵינוּ בַּיָּמִים הָהֵם בַּזְּמַן הַזֶּה עַל יְדֵי כֹּהֲנֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים. וְכָל שְׁמֹנַת יְמֵי חֲנֻכָּה
הַנֵּרוֹת הַלָּלוּ קֹדֶשׁ הֵם וְאֵין לָנוּ רְשׁוּת לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם אֶלָּא לִרְאוֹתָם בִּלְבָד, כְּדֵי
לְהוֹדוֹת וּלְהַלֵּל לְשִׁמְךָ הַגָּדוֹל עַל נִסֶּיךָ וְעַל יְשׁוּעָתֶךָ וְעַל נִפְלְאוֹתֶיךָ.

 

בנוסח 'הנרות הללו' אנו אומרים: "הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם אלא לראותם בלבד". לכאורה דבר זה תמוה. בדיוק בנקודה זו דנה הגמרא במסכת שבת (כב ע"ב). הגמרא שם אומרת שאסור להתבונן במעות לאור נרות חנוכה. מקשה הגמרא: "וכי נר קדושה יש בה?", ומתרצת שאין להתבונן במעות לאור הנרות "כדי שלא יהיו מצוות בזויות עליו". מכאן עולה שאין קדושה בנרות, וכיצד אנו אומרים "קודש הם"?

ייתכן שלנרות מצד עצמן אין קדושה, אולם חכמים תיקנו את הנרות בדומה לנרות המקדש, וכיוון שבנרות המקדש יש קדושה, ממילא יש לנהוג בקדושה גם בנרות חנוכה. דרך זו מבוארת בדברי בעל המאור, שהסביר שאסור להשתמש לאורה "כיוון שהם זכר לנרות ולשמן של היכל". כך מבואר גם בר"ן (ט ע"א בדפי האלפס), הכותב ש"עשאוה כמנורה שאין משתמשין בה כלל"[1].

גישה זו, שלפיה הדלקת החנוכייה דומה למנורה במקדש, עולה גם במקומות אחרים. נזכיר שניים מהם בקצרה:

  • לדעת בעל השאילתות, אין להשתמש בשמן שנשאר מנרות חנוכה ויש לשורפו (והרי"ף התיר לאחר שדלקה כשיעור). הר"ן הקשה על דבריו: הרי במצוות אחרות, כמו למשל סוכה, מותר להשתמש בעצי סוכה לאחר החג, ומדוע לא יהיה כך גם בנר חנוכה[2]? ייתכן שבעל השאילתות סבור שנר חנוכה שונה משאר המצוות; כיוון שדימו נר חנוכה למנורה במקדש, ממילא אסור להשתמש בשמן הנותר.
  • מפורסמים דברי הרמב"ן בתחילת פרשת בהעלותך (במדבר ח', ב), שהנשיאים זכו להיות שותפים בחנוכת המזבח. אהרן הכהן רצה גם הוא להיות שותף בכך, ועל כך אמר לו הקב"ה: "בהעלותך את הנרות" – הכהן הגדול הוא הזוכה בהטבת הנרות. עוד אמר לו הקב"ה (לפי פירוש הרמב"ן לאור המדרש) שנרות המקדש ימשיכו לעולם, גם לאחר החורבן, בהדלקת נרות חנוכה. אם כך, נרות חנוכה ממשיכים את נרות המקדש!

ישנם מקורות נוספים שניתן להסביר באופן זה[3], אך נסתפק בכך לעיוננו.

אם כן, הנרות אמורים להיות המשך לנרות המקדש. לכן, "הנרות הללו קודש הם".

 

הרב חרל"פ, תלמידו של הרב קוק, ביאר את משמעותם של נרות חנוכה כממשיכים את נרות המנורה במקדש (מובא במועדי הראיה, עמ' קסו):

נרות חנוכה הם זכר למנורת בית המקדש, ופעלו אז הכהנים הקדושים להעלות את כל ישראל למדרגת כהנים, שתהיה גם המנורה שבפתח כל בית בישראל בכל מקום שהוא כמנורת בית המקדש, וכל אחד מישראל העומד ומדליק את הנרות, הרי הוא ככהן המדליק את נרות הקודש בבית המקדש.

הרב חרל"פ מבאר שהדלקת נרות חנוכה אמורה להיות דומה להדלקת הנרות במקדש. אלא שבניגוד למקדש שדואגים בו הכוהנים להדלקה, הרי שבחנוכה כולנו כוהנים! בחנוכה ישנה זכות מיוחדת לכולנו להאיר את האור המיוחד, להאיר את אור ה'. ההדלקה מתקיימת בתוך בית, בדומה להדלקה של המנורה בבית המקדש, אלא שהיא נעשית בכל בית ובית בפני עצמו, ומאפשרת לכולנו להיות שותפים בה.

"הנרות הללו קודש הם, ואין לנו רשות להשתמש בהם… כדי להודות ולהלל לשמך הגדול" – אם אנו רוצים להגיע למציאות מלאה של "כדי להודות ולהלל", עלינו לדאוג לכך שנפעל לשם שמים: שנעשה את המצוות מתוך ראייה של קודש, ולא מתוך נגיעה אישית; שנעשה את המצוות מבלי להשתמש בהן לעצמנו, אלא מתוך הבנה שאנו עוסקים בקדושה; שנקיים אותן מתוך הבנה שמטרתנו היא להפיץ את האור הגדול, אור השכינה, ולא מתוך מגמה לעשות שם וכבוד לעצמנו.

ננסה להכניס את הקדושה לביתנו בחנוכה, ולחוש באור המנורה המיוחד שביתנו זוכה לו. ננסה להתרומם ביחד עם הנר: להאיר באור של תורה, באור של אהבה ואחדות, באור של מצוות, ומתוך האור הנעים והמיוחד נזכה להמשיך ולהאיר גם לאחר החנוכה.

[1]     וייתכן שיש בסוגיה מחלוקת בין האמוראים, בשאלה אם כל האיסור להשתמש לאורה הוא משום ביזיון או מצד קדושה.

[2]     הר"ן יישב את קושייתו כך: בסוכה האדם יודע מראש שיוכל להשתמש בעצים ולכן אינו מקצה אותם, אך בהדלקת הנר איננו מחכה שיכבה הנר, ודעתו שכל השמן יהיה למצווה.

[3]     למשל: א. הדלקה בבית הכנסת: את מצוות הדלקת הנרות אנו מקיימים בבית. למרות זאת, נהגו מתקופת הגאונים להדליק גם בבית הכנסת. מדוע? הסביר המנהיג (דף קה ע"א): "נהגו כך, על זה שהנס בא במקדש בית עולמים, ועושים כמו כן במקדש-מעט בגולה". ב. עניין הדלקה עושה מצווה: שיטה זו הוסברה על ידי רש"י (שבת כב ע"א) בכך שהדבר דומה להדלקה במקדש: "מדליקין כדאשכחן במנורה". ג. בגמרא בפסחים (ז ע"א) ישנו דיון לגבי ברכת המצוות, בשאלה מתי מברכים בנוסח "על…" ומתי מברכים בנוסח "ל…". ישנן שיטות רבות בעניין בדברי הראשונים. הראב"ד (ברכות פי"א הט"ו) מעלה אפשרות שאולי על מצוות דרבנן מברכים "על", שזהו נוסח הנשמע יותר כרשות ("על נטילת ידיים"), ואילו על מצוות דאורייתא מברכים "ל…" ("לקבוע מזוזה"). אולם, הוא מתקשה מנר חנוכה, שהיא מצווה דרבנן ומברכים בה "להדליק…". הראב"ד מתרץ שאולי מפני שאין לה קצבה, וניתן להדליק נרות כמה שרוצים (כהידור) – מברכים בנוסח של "ל…". לאחר מכן הוא עונה שאולי מפני שברכה זו נקבעה על הנרות שבמקדש שהן של תורה, קבעו כך גם בנרות חנוכה ועשו אותם כשל תורה.

print