בדרך כלל יש להדליק נרות בפתח הבית. כך קובעת הגמרא במסכת שבת כא:. הפוסקים (עיין שו"ת מהרש"ם, ח"ד קמ"ו) מבארים שיש צורך דווקא בבית. אי אפשר לברך על הדלקת נרות בטיול בחוץ. ההדלקה צריכה להיות בבית, בפתח הפונה לרשות הרבים. הגמרא מוסיפה, שבשעת הסכנה, מדליקים את הנר על השלחן בבית. ננסה לבאר דינים אלו במבחינה מחשבתית.

      מדוע בשעת הסכנה מדליקים נרות חנוכה בתוך הבית ולא כלפי חוץ? ההסבר הוא פשוט: פיקוח נפש דוחה את כל המצוות, ולכן אי אפשר לקיים את מצוות נר חנוכה כהידורה. כך עולה מדברי רש"י (שם) והטור (תרע"א). והריטב"א (שם) כתב שאפילו אם אין סכנת נפשות, אך יש סכנת צער או איבה – ניתן להדליק מבפנים.

      מרן הרב קוק זצ"ל נתן גם הסבר פנימי ומחשבתי לדבר זה. הרב מסביר, שהנחת הנר מבחוץ, אמורה להאיר ולהכריז לכל באי העולם, את האור המיוחד שבו אנו מאירים, את אור התורה והמצוות, את אור הקדושה המיוחדת והמסרים המיוחדים שאותם אנחנו מנסים להפיץ בעולם. אולם, לעתים, העולם איננו מוכן לקלוט את האור שאנחנו מנסים לשדר, ובמקרה זה, בשעת סכנה שבה נושבות רוחות רעות בעולם, אנחנו מחזקים את האור הפנימי שלנו ומנסים להאיר את האור בתוך הבית שלנו, בתוך אורח החיים שלנו.  

      ניתן להוסיף עוד רעיון (מעין זאת נראה בשפת אמת חנוכה). אנחנו רוצים להפיץ אור גדול, רוצים להעביר את המסרים שלנו לכולם. אולם, כדי להשפיע בחוץ, צריכים קודם כל לבנות את הבית! צריכים קודם כל לאסוף את כל הכוחות הפנימיים שלנו, לברר ולחזק, ורק מתוך כך ניתן לצאת החוצה בצורה רצינית ומקיפה.

print