פרשת בא

מדוע אי אפשר היה להסתפק במכת הדם? האם היה צריך את עשר המכות?
לכאורה משה יכול היה להסתפק במכת הדם. משה היה אומר לפרעה: עד שבני ישראל לא יהיו בחוץ, אינני מפסיק את המכה (לא היה סומך על הבטחות). כמה זמן פרעה יכול היה להחזיק מעמד?
לפי הפשט אמנם היה למצרים מים, לא מן היאור, אבל מן הבורות שסביבות היאור הצליחו להוציא מים: "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר מַיִם לִשְׁתּוֹת כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת מִמֵּימֵי הַיְאֹר" (שמות, ז', כד – ועיין אבן עזרא שם). אך גם בדבר זה אי אפשר להחזיק מעמד זמן רב, שהרי היאור הוא מקור המים העיקרי של המצרים. פרט לכך, לפי דרשת חז"ל (המבוססת גם היא על פשט הפסוק בשמות ז', יט) כל מקום הפך לדם, אפילו מים שהיו בתוך הבתים: "בכל ארץ מצרים – אף במרחצאות ובאמבטאות שבבתים" (רש"י, ז', יט). לפי זה בודאי שלא היו יכולים להחזיק מעמד! מדוע אם כך היה צורך בשאר המכות?
גם אם נאמר, שמשה האמין לפרעה, הרי שדבר זה יכול להסביר את מכת הדם. אולם אחר כך, צפרדע, כינים, ערוב וכו'. היו בודאי מכות אלו, שפרעה לא היה מסוגל להחזיק מעמד, ואם משה לא היה מאמין בהבטחה, אלא היה אומר שייצאו תחילה, ורק אחר כך יפסיק את המכה, לא היה צורך בשאר המכות!
מכאן ניתן להוכיח שיש משמעות עצמית למכות. יש חשיבות למכות לא רק בשביל שעם ישראל יוכל לצאת ממצרים. יש להן מטרה נוספת. עיון בפסוקים מראה שהתורה חוזרת שוב ושוב "למען תדע כי אני ה' בקרב הארץ" וכדומה. המכות אמורות להראות את השגחת ה' בעולם (ובשנה שעברה הרחבנו בדבר זה).
ייתכן שיש משמעות נוספת. הקב"ה מכביד את לבו של פרעה. כיצד ייתכן הדבר? הרי אם הכביד את לבו, לא היה צריך פרעה להיענש? הרמב"ם (הלכות תשובה פ"ו ה"ג; שמונה פרקים פרק ח') מסביר, שכיוו שחטאו של פרעה היה כל כך גדול, מנעו ממנו את התשובה. ואם כך, תחילת העוול היא של פרעה לבדו. רק אחר כך, הכביד ה' את לבו, וגם דבר זה היה כעונש.
ניתן להסביר בדרך אחרת. ייתכן שהקב"ה לא עשה פעולה ישירה להכבדת לבו של פרעה. הקב"ה נתן לפרעה את התחושה שהוא יכול כביכול להתנגד לקב"ה. הקב"ה נתן מכת דם. פרעה מבטיח הבטחה ובעקבותיה מוסרת מכת הדם. כעת, פרעה מרגיש שהוא יכול כביכול לפעול כנגד הקב"ה ובסופו של דבר המכה תוסר. כך חוזר הדבר בכל מכה. פרעה מקבל תחושה שאין בעייה להתל בקב"ה. בסופו של דבר המכה תוסר. אולי הוא אף מרגיש בעקבות דבר זה, שהמכות הן טבעיות, שהרי הן סרות בכל פעם. דבר זה, חוסר הענישה המוחלט, הוא הכבדת הלב. דבר זה גרם לפרעה שלא ישחרר את העם, ושירגיש כאילו הוא זה ששולט במצב. דבר זה נעשה בכדי להעניש את פרעה בצורה המלאה ביותר, וללמד את העולם כולו על השגחת ה', אולם, בסופו של דבר לא נעשתה שום פעולת כפייה כנגד פרעה, אלא הוא עצמו הרגיש כאילו הוא יכול לעשות כרצונו כנגד רצון ה', שהרי המכות מוסרות בכל פעם שהוא רוצה (עיין אברנבאל "ואני אקשה את לב פרעה, בזה שאביא עליו מכות ואעתר לבקשתו, יטעה פרעה ויקשה את לבו", וכן בספר העיקרים, מאמר רביעי, כ"ה "מה שנמצא בכתוב שהשם יתברך מחזק לב הרשעים… הנה השם יתברך מחזק את לבו, כשנותן לו צד או צדדין, לתלות בהן המכה, ולומר שבאה במקרה, ולא על צד ההשגחה הא-לקית…". וכן שמעתי מהר"י מדן).
גם במציאות שלנו: אין אנו רואים בצורה בהירה את השגחת ה'. אם היינו רואים – אזי לא היתה לנו זכות בחירה. אם היינו רואים כיצד הקב"ה מעניש על כל עבירה או נותן זכויות על כל מצווה, הרי שכל אחד מאיתנו, היה בהכרח עושה את רצון ה'. לא היתה בחירה. הקב"ה נותן לנו את האפשרות לפעול כביכול לפי רצוננו – צריכים להיזהר שלא נכביד את לבנו, שלא נרגיש כאילו אנחנו עושים כל מה שברצוננו. צריך שנדע לעשות רצון ה', גם במציאות שבה הוא נותן לנו לפעול כרצוננו.

print