קריעת ים סוף – הסוס שנחצה לשניים

פעם היה צייר נפלא, אמן במלאכת הציור. הוא ידע לצייר ציורים שייראו מציאותיים – כאילו יש נשמת רוח חיים בציור. פעם אחת החליט הצייר לבחון את תגובות הציבור לאחד מציוריו. הוא עמל רבות וצייר סוס הנראה בדיוק כמו סוס אמתי. הציור היה גדול כגודל סוס אמתי. הצייר הלך והעמיד את הציור על גבעה ליד כיכר העיר. הצייר עמד שם כמה שעות וראה אנשים שחולפים אך אינם מגיבים. איש לא התייחס לציורו הנפלא. הצייר הלך ושאל מישהו לדעתו על הסוס. אמר לו האיש: "הסוס הזה מסתיר את הנוף שמאחורי הגבעה. מדוע איננו זז משם?" מתשובת האיש הבין הצייר שהאיש חושב שהסוס אמתי!

מייד ידע הצייר מה עליו לעשות. הוא הלך אל הציור של הסוס וגזר אותו לשני חלקים. לאחר מכן העמיד את שני החלקים זה לצד זה במרחק מה ביניהם. לפתע עצרו כל האנשים והביטו בפליאה – הם ראו סוס חתוך לשניים!

משל זה אמר הרב שלמה קלוגר ז"ל (שמעתיו בסגנון שונה במקצת מר' יונתן בילט בשם ר' שלום שבדרון ז"ל) כדי להסביר מהי קריעת ים סוף עבורנו. מה נפלא יותר – ים שלם הזורם מצד לצד או ים שבור וחצוי? ברור שים הזורם באופן תקין ושלם נפלא וטוב יותר! מערכות הטבע הפועלות בו מדהימות הרבה יותר! אך התרגלנו לראות ים שלם, וכבר איננו שמים לב לכך ואיננו מודים על פלא הבריאה. רק כאשר נבקע הים כולם מתבוננים ומסתכלים בנפלאות ה' – "ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

עלינו להתבונן בבריאה השלמה, להתפעל מן הבריאה, להתפעל מכל הסובב אותנו, ולהבין כי הכול מאת ה'. "אין צייר כא-לוהינו" (ברכות י ע"א) – בכל דבר ודבר שקיים במציאות אנו יכולים לגלות את נפלאות היצירה הא-לוהית, אילו רק נשים לב אליו ונתבונן בו. הים הקרוע מלמד אותנו להתבונן ולהתפעל גם מן הים השלם, מן הטבע הגלוי לפנינו בכל עת ובכל שעה.

סבי, המשורר רבי יוסף צבי רימון ז"ל, הדגיש רעיון זה בשירים רבים. אצטט כמה שורות מאחד מהם (ילקוט שירים, עמ' 86):

יָדַעְתִּי, כִּי פִּתְרוֹן הַכֹּל – אֱ-לֹהִים-אוֹר!…

אֱ-לֹהִים-אוֹר – עָשָׂה הַכֹּל כְּאֳמָן:

שֶׁמֶשׁ שַׁחֲרִית נָגְהָה אִתָּהּ,

וְלִבְנַת לַיִל צָפְנָה קְסָמִים,

גַּם הַצָּהֳרַיִם הוֹד,

וְלֹא יִדְמֶה יוֹמִי זֶה – שֶׁל תְּמוֹלוֹ!

כָּל רְגָעַי – אֵ-ל,

וְעַל כָּל דְּרָכַי – אֵ-ל!

 

print