שמיטה של גן עדן 

הרב יוסף צבי רימון יו"ר ומייסד עמותת תעסוקטיף, רבה של אלון שבות דרום, ר"מ בישיבת הר עציון וראש מרכז הלכה והוראה

      בפרשה קוראים אנו על מצוות השמיטה. ישנו קשר מובהק בין השמיטה לשבת.

      הקבלות מפתיעות ישנן בין השבת לשמיטה. הבולטות שבהן היום השביעי או השנה השביעית, שביתה ממלאכה או שביתה מעבודת הקרקע, שבת לה' (שבת) ושבת הארץ לה' (שמיטה):

 שבת [שבת בראשית – שמות כ' – פרשת יתרו]

שמיטה [שבת הארץ – ויקרא כ"ה – פרשת בהר]

ששת ימים תעבוד

שש שנים תזרע שדך

ועשית כל מלאכתך

ואספת את תבואה

ויום השביעי שבת לה' א-לקיך

ובשנה השביעית שנת שבתון יהיה לארץ שבת לה'

שבת לה' (ביטוי ייחודי)

שבת לה'

לא תעשה כל מלאכה

שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור

אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך

והיתה שבת הארץ לכם לאכלה, לך ולעבדך ולאמתך

ובהמתך וגרך אשר בשעריך

ושכירך ולתושבך הגרים עמך.

ולבהמתך ולחיה אשר בארצך

כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ

כי לי הארץ (ויקרא, כ"ה, כד)

      גם בויקרא כ"ה, מוזכרת שבע פעמים המילה המנחה שבת. קשר מיוחד נוסף: נאמרה בתורה שביתה גם במקומות אחרים כמו בחגים או ביום הכיפורים (שבת שבתון). אולם, לא נאמר מעולם "שבת לה' ", פרט לשבת ולשמיטה. ואם כך, ישנו קשר מיוחד בין שבת לשמיטה, שמבחינות מסוימות אולי עולה על הקשר בין השבת לחגים או אפילו ליום הכיפורים.

      מהו הקשר הפנימי בין השבת לשמיטה?

      פרשנים נתנו הסברים שונים:

      האברבנאל ביאר שכשם השמיטה אמורה לדאוג לחלשים "ואכלו אביוני עמך", כך גם השבת נועדה בשביל ש"ינפש בן אמתך והגר" – דאגה לחלשים.

      הרלב"ג (שמות י"ג, יב) מבאר שהשבת והשמיטה מראות על חידוש העולם, על כך שהקב"ה ברא את העולם, ושהוא הבעלים על העולם.

אולם, נראה שיש עניין נוסף.

      ראשית יש לציין על הקבלה ברורה בין השמיטה ובין המציאות של העולם טרם החטא:

בראשית א'

ויקרא כ"ה

(כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:

(ל) וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:

(ו) וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ:

(ז) וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל:

      השביתה מחזירה את כל המציאות למציאות שטרם החטא: מציאות שבה הכל שייך לקב"ה, וכולם כאחד נהנים ממציאות זו. למציאות שבה אין מעמדות לא בין בני האדם ולא בצורה מוחלטת בין בני האדם ובעלי החיים (למרות שבני האדם רודים בבעלי החיים, אבל עדיין אסור להם לאכול בשר).

      השמיטה אף יותר עליונה וגבוהה. כפי שראינו ישנו ביטוי ייחודי לשבת ולשמיטה: שבת לה'. מה משמעות הביטוי?

      רש"י (ויקרא כ"ה, ב) כותב: "שבת לה' – לשם ה', כשם שנאמר בשבת בראשית". מהי הכוונה לשם ה'?

      לכאורה דבר זה מראה על כך ששבת שייכת למציאות א-לקית, למציאות שאיננה שייכת לעולם הזה.

      חז"ל אוסרים על גוי לשמור שבת, ואף אומרים שגוי ששמר שבת חייב מיתה בידי שמים.

      מדוע? הקב"ה עשה את העולם בשישה ימים. ביום השביעי – הקב"ה שבת, אולם העולם המשיך לעבוד. השבת והשביתה שייכים לקב"ה. העולם הזה הוא עולם של עשייה ומלאכה. לכן העולם אמור להמשיך לעבוד. ייתכן שכדי לעבוד צריך האדם לנוח. לכן אין איסור שגוי ינוח יום בשבוע. אולם, שביתה מוחלטת ממלאכה (לא לברור, לא להדליק אש וכדומה) זו התדמות לקב"ה. דבר זה, אסור לאף אחד לעשות. יש כאן חוצפה לקחת "כתר של מלך".

      לכן גוי ששמר שבת חייב מיתה, כי נטל כתרו של מלך. אולם, עם ישראל קיבל זכות מיוחדת להתדמות לקב"ה ולשמור שבת. שבת איננה שייכת למציאות הרגילה של העולם הזה. שבת היא דבר עליון "מעין עולם הבא". בשבת עם ישראל מתדמה לקב"ה ודבר זה נותן לעם ישראל עוצמה רוחנית מיוחדת המשפיעה על כל ששת ימי המעשה.

כפי שראינו, גם בשמיטה נאמר שבת לה'. המציאות הטבעית היא לעבוד את האדמה, ובודאי לעבוד את אדמת ארץ ישראל. השביתה ממלאכה היא דבר שנמצא מעבר לטבע. במציאות זו, מתגלה שיש בעם ישראל ובארץ ישראל חיבור רוחני מיוחד אל הקב"ה. השביתה בשנה זו, מעלה אותנו לשנה שלמה של קשר מיוחד והתדמות מדהימה לבורא עולםכפי שראינו, גם בשמיטה נאמר שבת לה'. המציאות הטבעית היא לעבוד את האדמה, ובודאי לעבוד את אדמת ארץ ישראל. השביתה ממלאכה היא דבר שנמצא מעבר לטבע. במציאות זו, מתגלה שיש בעם ישראל ובארץ ישראל חיבור רוחני מיוחד אל הקב"ה. השביתה בשנה זו, מעלה אותנו לשנה שלמה של קשר מיוחד והתדמות מדהימה לבורא עולם.

      הרב קוק (הקדמה לשבת הארץ) הגדיר, שכשם ששבת היא שביתה של היחיד, כך השמיטה פועלת על כל האומה כולה. השמיטה היא שביתה כוללת של התחרות והקנאה בין האנשים, של מציאות שבה העשירים והעניים כאחד, מבינים שהכל שייך לקב"ה.

      כאן ישנה מציאות שבה כלל ישראל מתעלה ומתחבר עם הקב"ה. השביתה דווקא בארץ ישראל, מראה גם על כך שארץ ישראל איננה כשאר העולם. יש משהו א-לקי, ולא חומרי גרידא. גם היא מתעלה ושובתת, שלא כמו כל קרקע בעולם.

      שביתת הארץ בשנה השביעית איננה רק עבור השנה השביעית. העובדה שאנו שובתים ומראים את בעלות ה' על הארץ, הופכת גם את שש שנות העבודה לכך שאין הם רק במשמעות של תועלת גשמית מן האדמה, אלא במשמעות שלקשר רוחני אל האדמה, קשר של עם ה' עם אדמת ה'.

      לכן בסוף השמיטה (כך דעת חז"ל והרבה מפרשים שהכוונה היא לסוכות שלאחר השמיטה) מתקיימת מצוות הקהל. מצווה זו מתקיימת בחג האסיף. בדרך כלל אוספים תבואה. אולם, בשנה זו לא אוספים תבואה, שהרי לא זרענו. בשנה זו בחג האסיף, עוצרים ומבינים את המשמעות הרוחנית-הא-לקית שספגנו השנה. את כל לימוד התורה שלמדנו בשנה זו. כעת במצוות הקהל קוראים את התורה במעמד כל ישראל, כי השמיטה אמורה לתת השפעה לא רק על הפרט אלא גם על הכלל. ההקהל בא לקחת את העוצמה המיוחדת ששאבנו בשמיטה, ולדאוג שהיא תשפיע גם על השנים הבאות.

print