מדוע ניתנה תורה במדבר?

פותחים אנו את ספר במדבר. שם הספר ושם הפרשה "במדבר". משמעות חשובה לדברים: שהיית עם ישראל במדבר יש לה משמעות מיוחדת. עם ישראל עובר דרך המדבר, עם ישראל מקבל תורה במדבר, ובסופו של דבר עם ישראל עתיד להיות ארבעים שנה במדבר.

חז"ל אומרים (עירובין נד.):

אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו – תורה נתנה לו במתנה, וכיוון שנתנו לו במתנה, נחלו אל… וכיוון שנחלו אל – עולה לגדולה… ואם מגיס לבו – הקב"ה משפילו. 

אדם אמור להיות כמדבר בשביל לקבל תורה. מהי משמעות הדברים?

המדבר, מקום הענווה, מקום פשוט. זהו תנאי בסיסי לקבלת התורה: להיות עניו. מדוע? ההבנה הפשוטה היא, שכיוון שהתורה קדושה, הרי שיש ללמוד אותה בענווה. למרות שדבר זה נכון, הרי שיש כאן נקודה נוספת.

הגמרא בתענית ז. אומרת:

למה נמשלו דברי תורה? לשלשה משקין הללו במים וביין ובחלב, דכתיב 'הוי כל צמא לכו למים' וכתיב (ישעיהו נ"ה, א) 'לכו שברו ואכלו ולכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב' – לומר לך: מה שלשה משקין הללו אין מתקיימין אלא בפחות שבכלים אף דברי תורה אין מתקיימין אלא במי שדעתו שפלה!

התורה דומה למשקים. משקים הולכים ממקום גבוה למקום נמוך, כך דברי תורה אינם מתקיימים אלא באדם עניו, שאיננו שם את עצמו במקום גבוה. אדם גאוותן, לא ישמע תורה מכל אחד, לא יסכים להקשיב ולקבל רעיונות השונים מן המוכר לו. הוא בגאוותו – יישאר בשלו.

אדם עניו, גם מוכן לשינויים. אדם שאיננו מוכן להשתנות, יוכל אולי ללמוד תורה, אבל לא יוכל להיות באמת מושפע מן התורה. השפעה של תורה תגיע לאדם שמוכן שהיא תשפיע עליו.

קטע נפלא של הרב סולוביצ'יק עומד על נקודה זו:

שני כוחות נתן הקב"ה לאדם

מחד גיסא הכח להיות יוצר עולמות

הכח להיות רב ומורה וללמד את הזולת

להשפיע עליו ולשנות את אישיותו וליצור אותה מחדש

מאידך גיסא נתן הקב"ה לאדם כח אחר

הכושר להיות תלמיד ללמוד מהזולת..

אסור לאדם, אף לגדול שבגדולים לשכוח כי יכול הוא

ללמוד מאחרים באותה מידה שיש ביכותו לתת לאחרים

אף הקטן שבקטנים – יש לו גם כוחו הנפש ומידות טובות ואוצרות של רגש

אשר בהם הוא יכול להתחלק ולהשפיע עליהם.

כל אדם הוא גם רב וגם תלמיד

משפיע ומושפע מקבל ונותן.

גם מי שהוא המורה הדגול ביותר, הידען הדגול ביותר, צריך לדעת שעליו להיות גם תלמיד, לדעת לקבל. רק מי שיודע גם לתת וגם לקבל, מצליח באמת להשתנות, להתפתח.

אך נקודה נוספת ישנה בנתינת התורה במדבר. חז"ל במדרש (ילקוט שמעוני) אומרים:

ניתנה במדבר במקום הפקר – כל הרוצה לקבל יבוא ויקבל!

התורה ניתנה במדבר, במקום שאיננו שייך לאף אחד, בכדי לבטא שהתורה שייכת לכולם. אין היא שייכת יותר לרב גדול מאשר לאדם פשוט. כולם שייכים אל התורה! הרמב"ם (תלמוד תורה, פ"ג ה"א) ביטא את הדברים בצורה נפלאה:

בשלושה כתרים נכתרו ישראל–כתר תורה, וכתר כהונה, וכתר מלכות:  כתר כהונה – זכה בו אהרון, שנאמר "והייתה לו ולזרעו אחריו, ברית כהונת עולם  (במדבר כה,יג). כתר מלכות – זכה בו דוד, שנאמר "זרעו, לעולם יהיה; וכיסאו כשמש, נגדי" (תהילים פט,לז). כתר תורה – הרי הוא מונח ועומד ומוכן לכול, שנאמר "מורשה, קהילת יעקב" (דברים לג,ד) – כל מי שירצה, יבוא וייטול.

כולם, שייכים אל התורה "כתר תורה – מונח ועומד", מחכה לכל מי שייגש אליו "כל מי שירצה – יבוא ויטול"!

בדרך כלל, קוראים פרשת במדבר לפני שבועות (שלחן ערוך תכ"ח, ה) או סמוך לשבועות. כנראה, שיש בכך גם רמז להכנה הנכונה שלנו לקבלת התורה: ענווה, מוכנות לקבל, וידיעה שתורה שייכת לכולם, לכל מי שמוכן להתאמץ ולהיות חל מן התורה: "כל הרוצה ליטול – יבוא ויטול"!

print