בס"ד

מספר בני ישראל

בתחילת פרשת במדבר (א', ב) מצווה ה' את משה לספור את בני ישראל. התורה כותבת את הסכום המדויק של בני ישראל (מה-מו):

(מה) וַיִּהְיוּ כָּל פְּקוּדֵי בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְבֵית אֲבֹתָם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה כָּל יֹצֵא צָבָא בְּיִשְׂרָאֵל:

(מו) וַיִּהְיוּ כָּל הַפְּקֻדִים שֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

הסכום הוא: 603,550.

מפקד זה מתרחש בשנה השנייה, בחודש השני (אייר), לאחר הקמת המשכן.

כשבעה חודשים קודם לכן, בשנה הראשונה, כאשר אספו את הנדבות למשכן (לאחר יום הכיפורים) היתה ספירה ראשונה של עם ישראל. שם אומרת התורה את המספר המדויק של הספירה (שמות ל"ח, כו):

בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְכֹל הָעֹבֵר עַל הַפְּקֻדִים מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְשֵׁשׁ מֵאוֹת אֶלֶף וּשְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת וַחֲמִשִּׁים:

הדבר המפליא הוא שזהו בדיוק אותו מספר! 603,550!

     כיצד ייתכן הדבר[1]? כיצד ייתכן שעברו כשבעה חודשים, והמספר של העם זהה[2]? וכיצד ייתכן שאף אחד לא מת במשך תקופה זו?

הרמב"ן עונה בשתי דרכים:

א.      ייתכן שמתו ונולדו בדיוק אותו מספר. כיצד ייתכן הדבר? "כך אירע". כלומר, זו היתה המציאות, שמספר הנולדים היה זהה למספר המתים.

ב.      במניין הראשון ספרו גם את שבט לוי. במניין השני, לא ספרו את שבט לוי (פסוק מז): "וְהַלְוִיִּם לְמַטֵּה אֲבֹתָם לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם". ובכן, מספר האנשים שהגיעו לגיל עשרים בשבעת החודשים הללו, היה זהה למספר הלויים, שספרו אותם בספירה הראשונה ולא בספירה השנייה. גם לפי תשובה זו, ברור שיש כאן פלא גדול, שהיו המספרים זהים.

 

שאלה נוספת: אם מסתכלים בכמות הילדים של השבטים בספר בראשית, ועל מספרם של השבטים כעת, למעלה ממאתיים שנה אחר כך, ניתן לראות דבר פלא נוסף.

הממוצע של השבטים במניינם הוא באיזור 50,000 לשבט.

לבנימין בספר בראשית היו עשרה ילדים (בראשית מ"ו, כא). למרות זאת, כעת שבטו הוא 35,400!

לעומת זאת, ליהודה היו שלושה ילדים (מ"ו, יב), וכעת יש לו 74,600.

והמפתיע מכולם – שבט דן. לדן היה ילד אחד (מ"ו, כג): "וּבְנֵי דָן חֻשִׁים", וכעת יש לו 62,700!

 

נראה שהתשובה לשאלות אלו היא, שיצירתו של עם ישראל איננה בדרך הטבע. עם ישראל הוא יצירה טבעית המושגחת כל העת על ידי הקב"ה. כל אחד בעם ישראל נוצר לפי תכנית מיוחדת של ה', בכדי למלא תפקיד מיוחד, בכדי לתקן עולם. גם אם בדרך הטבע היה נראה ששבט דן יהיה הקטן שבכולם, הרי שההשגחה קבעה אחרת וגם אם היה נראה ששבט בנימין יהיה הגדול שבכולם, ההשגחה קבעה אחרת.

ההשגחה קבעה שהמספר של עם ה' בתחילת דרכו יהיה 603,550, ועם ישראל בצורה טבעית ומושגחת גם יחד, שמר על מספר זה בתחילת הווייתו כעם.

 

השגחת הקב"ה עלינו, משמחת מאוד, מצביעה על אהבה גדולה, וגם נותנת מחויבות, שליחות. קיבלנו תפקיד, קיבלנו כוחות, ובע"ה נמשיך לעשות רצון ה' בעולם בצורה הטובה ביותר, לתקן עולם במלכות ש-די.

__________________

[1]     רש"י התייחס לשאלה זו וביאר, שאמנם לשנות האנשים היתה זו שנה אחת, כי היא נמנית מתשרי (כלומר, כל מי שהיה מעל עשרים בתשרי – נכנס למניין), אלא לשנות יציאת מצרים היו אלו שתי שנים, כי בניסן התחילה השנה השנייה. אם כך, התורה בספר במדבר כותבת שהמפקד היה בשנה השנית, אבל מצד שנות האנשים, ספרו רק מי שהיה מעל עשרים לאחר חודש תשרי, ולכן נספרו בדיוק אותם אנשים שהיו במניין הקודם. אמנם, ישנו קושי בפירוש זה, כיוון שבדרך כלל בתורה סופרים אנשים בהתאם למצבם ביום הספירה, ולא למצבם בתחילת השנה (עיין רמב"ן שהתקשה בכך).

[2]     היה ניתן לחשוב שמדובר על מפקד אחד, שנעשה בתחילת איסוף הנדבות למשכן, אך נאמר עליו את כל הפירוט רק לאחר הקדמת המשכן, אולם, ישנו קושי בדרך זו, שהרי במניין השני לא ספרו את הלוויים, ובמניין הראשון לא כתוב שלא ספרו אותם, ומסתבר שספרו אותם, כיוון שהוא היה עוד לפני בחירת הלויים! (עיין שד"ל במדבר א'. אמנם, המספר הראשון כתוב לאחר חטא העגל, ואם כך הלוויים כבר נבחרו).

print