בס"ד

הנערים ש'ניערו' אותנו

סיפורם העצוב של שלושת הנערים, גיל-עד, אייל ונפתלי, בא אל קצו השבוע, כשנודע לנו על הירצחם.

במדרש תהילים (שוחר טוב ט') כתוב שכאשר יבוא הקב"ה לתבוע דמו של רבי עקיבא שהרומאים הרגוהו, יתבע גם את דמו של בר קפרא: " 'לא שכח צעקת ענוים' – אינו שוכח דמן של ישראל מן האומות, ולא דמן של צדיקים שנהרגו". כלומר, כל אדם שנהרג על ידי הגויים – הקב"ה תובע את דמו (וכך גם בהמשך המדרש).

בספרי אחרונים מובא בשם הרמב"ם, שיהודי שהגויים הרגו אותו רק בגלל היותו יהודי נחשב לקדוש, וככזה שנרצח על קידוש השם (כך למשל בחיבור 'קידוש השם', הרב שמעון הוברבאנד הי"ד, עמ' 23). כך כותב גם הגאון הרב מנחם זמבה (יומן גיטו ורשה, עמ' 221): "הרמב"ם אומר אפילו, שיהודי שנהרג משום שהוא יהודי הרי זה עצמו קידוש השם, והלכה כדבריו". יש מקום לדון בדברים אלו, אבל בוודאי שיש להם דין של קדושים שנהרגו בגלל שהם יהודים ובגלל שהם חיים בארץ ישראל.

הרוצחים הנתעבים מוכנים להרוג ולרצוח כל יהודי באשר הוא.

במשך כמה שבועות התפללנו רבות. בטוחים היינו שאנו מתפללים להצלתם, שאנו מתפללים להשבתם לחיק משפחותיהם, והנה כעת התברר שהתפללנו לעילוי נשמתם.

אולם, התברר עוד ששלושת הנערים הצליחו ל'נער' אותנו, לנער את החברה הישראלית. שלושת הנערים הצליחו 'לייצר' במרכז התקשורת ובמרכז העם כמה שבועות של אחדות, של מעשים טובים, של תפילות שנאמרו על ידי דתיים ושאינם דתיים כאחד. נערים אלו הצליחו במשך כמה שבועות ל'נער' אותנו לחשוב מהם הדברים החשובים באמת במציאות שלנו, ל'נער' אותנו ממציאות של פירוד ומחלוקות, ולהראות לכולנו שהנקודה המאחדת היא הגדולה באמת, היא השורשית והיסודית. נקודה שמתפרצת ברגעי חסד מיוחדים, אך מבררת את הצד הפנימי של עם ישראל באשר הוא.

התפילות שהתפללנו לא היו לשווא. היו אלה תפילות שהביאו את עם ישראל למקום גבוה יותר, איתן יותר, אוהב יותר ומחובר יותר. דברים דומים כתב הרב חרל"פ בעקבות עלייתו לגרדום של שלמה בן יוסף הי"ד, ראשון עולי הגרדום. הרב חרל"פ כותב את הדברים בר"ח תמוז תרצ"ח:

המחשבות סוערות מאוד מעליית לגרדום אחד מבני ישראל על לא דבר. לא הועילו כל ההפצרות, לא הועילו כל ההתחננות. גם כל חלונות השמים נסגרו. כל התפילות, השוועות, הזעקות והתחינות לא בקעו את העננים. אשרי לאיש הזה שעל ידו נתעוררו כל כך הרבה הרהורי תשובה. אשרי לו שעל ידו נתאחדו לנקודה אחת כל ישראל. אך אוי מה היה לנו, מדוע שתם תפילתנו.

אולי נשמותיהם של הנערים הצדיקים הללו הביאו לכך שלא יגלו את דבר הירצחם מהר, אלא רק בחלוף כמה שבועות. לו היה הדבר מתברר מיד – היה גם נשכח כעבור כמה ימים. המציאות העגומה והקשה שעברנו, גרמה גם לאחדות המיוחדת ולחיבור המיוחד.

הגמרא במגילה (יד.)אומרת שהסרת המלך את טבעתו והעברתה להמן הרשע, הצליחה לעשות מה שלא הצליחו כל הנביאים לעשות. כל הנביאים הוכיחו את ישראל ולא הצליחו לתקנם, אולם גזירת המן והסרת הטבעת הן אלה שהצליחו לשנות את עם ישראל ולהחזירן למוטב:

ויסר המלך את טבעתו – אמר רבי אבא בר כהנא: גדולה הסרת טבעת יותר מארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות שנתנבאו להן לישראל, שכולן לא החזירום למוטב, ואילו הסרת הטבעת החזירתן למוטב.

מדוע הצליחה 'הסרת הטבעת' יותר מאשר תוכחות הנביאים? ההסבר הפשוט הוא שכאשר עם ישראל היה בצרה, הרי שהגיע למצוקה גדולה ולכן תיקן את עצמו.

אולם, ניתן להסביר אחרת, וכך מסביר ר' צדוק הכהן מלובלין (רסיסי לילה, אות נג): תוכחות הנביאים היו מוסר שהגיע מלמעלה. גם הנביאים הנעלים ביותר וגם הרבנים המרשימים ביותר אינם יכולים לעשות כפי שיכול האדם לעשות לעצמו! כאשר הרצון לתיקון מגיע מהאדם עצמו, הרי שהוא חזק הרבה יותר ואמיתי הרבה יותר. המצוקה היא זו שאכן גרמה לעם לחשוב ולרצות לתקן, אולם התיקון אכן הצליח כי הוא הגיע מהעם עצמו!

החיבור והאחדות המיוחדים ואף התפילות המיוחדות הגיעו מכל חלקי העם: מתלמידים מישיבת מקור חיים, מאנשים דתיים ושאינם דתיים בכל רחבי הארץ ובכל רחבי העולם. כל אחד חשב על רעיון נוסף ומשך סביבו עוד ועוד אנשים.

את העוצמה הזאת צריך להמשיך. את החיבור, את האחדות, את הקירוב זה לזה ובינינו לאבינו שבשמים.

נתפלל לקב"ה שיסייע בידינו להמשיך התעלות זו לא מתוך קשיים ולא מתוך אסונות, אלא מתוך חיים טובים ושמחים, חיים של אהבה ואחווה ושלום ורעות.

נפנה אל הקב"ה בתפילה, שזכות הנערים הצדיקים תעמוד לכל ישראל, שיזכו שנשמתם תתעלה ותתקדש: יִזְכְּרֵם אֱ-לֹהֵינוּ לְטוֹבָה עִם שְׁאָר צַדִּיקֵי עוֹלָם. וְיִנְקוֹם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדָיו הַשָּׁפוּךְ, כַּכָּתוּב 'וְנִקֵּיתִי דָּמָם לֹא נִקֵּיתִי וַה' שֹׁכֵן בְּצִיּוֹן', 'יִוָּדַע בַּגּוֹיִם לְעֵינֵינוּ נִקְמַת דַּם עֲבָדֶיךָ הַשָּׁפוּךְ'.

print