• סעודה מפסקת:

הברייתא במסכת תענית (כט:, ובעירובין מ:) אומרת שכאשר צום תשעה באב חל במוצאי שבת מותר לאכול בסעודה המפסקת אפילו כסעודת שלמה בשעתו:

דתניא: תשעה באב שחל להיות בשבת, וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת – אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו.

נחלקו ראשונים האם מותר לאכול כסעודת שלמה בשעתו (אך רצוי להחמיר בכך), או שמא צריך לאכול סעודה יפה וגדולה לכבוד השבת, כמו בכל שבת. כנראה שיסוד המחלוקת הוא, האם יש סעודה מפסקת בשבת זו, אלא שצריך להיזהר מאבלות בפרהסיה, או שמא אין כלל דין סעודה מפסקת בשבת זו.

במשנה ברורה (תקנ"ב, ס"ק כג) פסק שאוכלים כרגיל ואסור למנוע עצמו מבשר, כי הדבר נראה כאבלות. הוא מביא מחלוקת האם ניתן לאכול בקרב חברים וכד'. אולם נראה שעיקר דבריו להקל, ובודאי שניתן לאכול עם המשפחה ולזמן (שם).

בשו"ת אגרות משה (או"ח, ח"ד סימן קי"ב, א) הוסיף שמותר לאכול בשר גם אם איננו רגיל לכך בכל שבת, וכן מותר לשיר זמירות שבת, גם אם אינו רגיל לשיר בסעודה שלישית.

  • סיום הסעודה:

הגמרא בערובין (מא.) כותבת שמוסכם על הכל שיש לסיים את הסעודה לפני השקיעה. הסיבה היא, שכיוון שהאדם אכל ושתה כל השבת כולה, אין בכך 'תענית' כשמפסיק לאכול בשקיעה. וכך נפסק להלכה ברמ"א (תקנ"ב, י. ורצוי לסיים גם את הזמירות לפני השקיעה).

  • לימוד תורה בשבת אחר חצות:

נחלקו בדבר זה הפוסקים (בעקבות דברי הרמ"א בסימן תקנ"ד). הלבוש כתב שיש להחמיר גם בתשעה באב שחל במוצ"ש שלא ללמוד בשבת לאחר חצות. מאידך, בכנסת הגדולה (הגהות בית יוסף, תקנ"ב) כתב שרק בתשעה באב שחל בשבת יש לאסור, אך אם חל ביום ראשון, ניתן ללמוד תורה כל השבת.

כיצד ייתכן לאסור ללמוד בשבת, הרי זו אבלות בשבת? כנראה שכיוון שבכל שבת מותר ללמוד בדברים הרעים אין ניכרת בכך אבלות. החת"ס (שו"ת, או"ח קנ"ו) ביאר, שהחשש איננו בגלל השבת, אלא כדי שלא יהרהר בצום תשעה באב עצמו בדברי התורה המשמחים שלמד בשבת.

אמנם, אחרונים רבים התירו ללמוד אפילו כשחל תשעה באב בשבת. וכן כתב בשו"ת מהר"ם מלובלין (סימן צ"ט). וגם הט"ז (שם) כתב שהלומד בשבת – לא הפסיד, וכן פסק המשנה ברורה (תקנ"ג, ס"ק י), שהרי כמה אחרונים מקלים שמותר ללמוד תורה בערב הצום אחר חצות אפילו כשחל תשעה באב ביום חול.

לאור זאת, עיקר הדין להקל להתיר ללמוד תורה בשבת, גם לאחר חצות.

  • חליצת הנעליים:

הרמ"א (תקנ"ג, ב) כותב שיש לחלוץ את הנעליים בבית הכנסת, לאחר ברכו. אמנם, מסתבר שישנם כמה הבדלים בין תקופת הרמ"א לבין תקופתנו. אחד ההבדלים הוא, שאנחנו נוהגים לנעול נעלי בד, ודבר זה לא מתאים לעשותו לאחר ברכו. הבדל שני: בדרך כלל לא מתאים ללבוש בגדי שבת בתשעה באב. אם מסתפקים בחליצת הנעליים בבית הכנסת, נמצא שאנו אומרים קינות עם בגדי שבת! מסתבר, שבזמן הרמ"א לא הייתה בכך בעיה, כי הרמ"א פוסק (תקנ"א) שלובשים בגדי חול בשבת חזון! אולם, אנו נוהגים ללבוש בגדי שבת (ע"פ הגר"א) בשבת חזון, ואם כך, לנו ישנה בעיה להסתפק בחליצת הנעליים (עיין בכך במועדים וזמנים, ח"ז סימן רנ"ו).

לאור כל הנ"ל, נוהגים לאחר את תפילת ערבית כרבע שעה. אומרים במוצאי שבת "ברוך המבדיל בין קודש לחול" (וצריך להזכיר גם לנשים לומר זאת), חולצים נעליים ומחליפים בגדים ואחר כך הולכים לבית הכנסת. וכן כתב בשו"ת יחוה דעת (ח"ה סימן ל"ח), וכן כתב במועדים וזמנים (שם) בשם החזון איש, וכן נראה עיקר להלכה (ויש שהיו נוהגים ללכת יחפים לאחר השקיעה).

  • הבדלה:

כיצד נוהגים השנה בהבדלה? הרי אי אפשר לשתות את היין במוצאי שבת? בתפילת עמידה אומרים "אתה חוננתנו", אולם ביחס להבדלה מצאנו שלוש שיטות בראשונים. שיטה אחת היא שיטת הגאונים (בתוספות בפסחים קז.) שעושים הבדלה במוצאי יום ראשון, כלומר במוצאי תשעה באב. שיטה שנייה היא שיטת המנהיג  (תשעה באב, כ"א) שעושים הבדלה במוצ"ש ונותנים לקטן לשתות. שיטת שלישית היא שיטת הרמב"ן (בתורת האדם) שאין מבדילים כלל, שכיוון שנדחתה מצוות הבדלה ממוצ"ש, הרי שנדחתה לגמרי.

להלכה פסק השו"ע (תקנ"ו, א) שמבדיל במוצאי יום ראשון, כלומר, במוצאי תשעה באב. אמנם, את ברכת הנר יברך במוצאי שבת. בדרך כלל מברכים בבית הכנסת לפני איכה, אולם היחיד יכול לברך בביתו (לאחר זמן צאת השבת) כדי להוציא את אשתו ובני ביתו (גרשז"א, בשש"כ ס"ב הערה צח. ואם לא בירך, לא יברך ביום ראשון, כי האור נברא במוצ"ש). וברכת בשמים לא יברך כלל, כי אין דבר זה מתאים לאבלות (שו"ע שם).

  • חולה:

 חולה הצריך לאכול יבדיל לעצמו (מ"ב תקנ"ט ס"ק לז) אך לא יבדיל מיד במוצ"ש אלא רק לפני שרוצה לאכול. אם אינו יכול לשתות, ייתן לקטן לשתות. אם אינו יכול להבדיל, פסק בשו"ת ציץ אליעזר (חי"ד סימן מ"ד) שיכול הבריא להבדיל עבורו, והחולה או הקטן ישתו את הכוס (ואמנם יש מקום לדון בכך, אך למעשה, כשיש צורך ניתן להקל). 

כשחולה עושה הבדלה בתשעה באב, עדיף לעשות את ההבדלה על חמר מדינה (מיץ טבעי, קפה וכד'), אך ניתן לעשות גם על מיץ ענבים, ויש רבים שעושים הבדלה לכתחילה על יין (ויכול הגדול לשתות בעצמו – לוח א"י; ויש הנותנים לקטן מעל גיל שש). קטנים האוכלים בתשעה באב, נהגו לאכול ללא הבדלה (שו"ת משנה הלכות, ח"ז סימן ל"ט).

  • הבדלה במוצאי תשעה באב:

במוצאי תשעה באב עושים הבדלה, ללא הפסוקים "הנה א-ל ישועתי אבטח" וכו', אלא מתחילים ב"בורא פרי הגפן" ללא נר וללא בשמים. את ההבדלה עושים כרגיל על יין וגם גדול יכול לשתות את היין (ואולי יש יתרון להבדלה על מיץ ענבים במקרה זה).

אשה שבעלה מתעכב בתפילה – מסתבר שרשאית להבדיל לעצמה, כדי שתוכל לאכול (אמנם, בשו"ת מנחת יצחק ח"ח נ"א כתב שתשמע משכן, ע"ש). ומכל מקום רשאית לשתות מים (ואולי משקים אחרים) גם קודם הבדלה.

איסורים נוספים במוצאי התענית: הכל מותר מיד (כיבוס, נגינה, תספורת וכו') פרט לבשר ויין שאסורים באותו ערב מפני אבלות של יום, אבל מותרים מיד בבוקר יום המחרת (יום שני), ולמרות זאת ניתן לעשות הבדלה על יין כרגיל (מ"ב תקנ"ח ס"ק ג-ד, ושעה"צ שם).

  • סיכום קצר:

סעודה שלישית בשבת – כרגיל, כולל זמירות שבת (וכן ניתן ללמוד תורה כרגיל), אך יש לסיימה לפני השקיעה.

מאחרים את זמן התפילה במוצ"ש: כשמגיע זמן צאת השבת, אומרים "ברוך המבדיל בין קודש לחול", חולצים נעליים ומחליפים לבגדי חול. אם נשארות בבית נשים שאינן הולכות לבית הכנסת, כדאי לברך כבר בבית על הנר "בורא מאורי האש". לא עושים הבדלה.

בבית הכנסת: אומרים "אתה חוננתנו" בתפילת עמידה. לפני קריאת איכה, מברכים על הנר "בורא מאורי האש" (יברך אדם שלא בירך בביתו).

מוצאי התענית: הבדלה, ללא נר ובשמים וללא הפסוקים (מתחילים ב"בורא פרי הגפן"). את ההבדלה ניתן לעשות על יין (ואולי עדיף על מיץ ענבים), וגדול שותה את היין.

איסורים נוספים במוצאי התענית: הכל מותר מיד (כיבוס, נגינה, תספורת וכו') פרט לבשר ויין (שאסור באותו ערב פרט להבדלה).

ננסה לחבר את קדושת השבת לתשעה באב, ולהיכנס לאבלות של תשעה באב, מלאים בקדושה ובעוצמה. ובע"ה, מתוך שנתאבל על חורבנה של ירושלים, נזכה לראות במהרה בבניינה, וכל הקשיים שעומדים בפתחו של עם ישראל, יהפכו במהרה לששון ולשמחה.

 

 

print