שלושת השבועות פותחים בי"ז בתמוז, שחל השבוע. המשנה במסכת תענית (ד', ו) אומרת:

חמשה דברים אירעו את אבותינו

בשבעה עשר בתמוז…

נשתברו הלוחות, ובוטל התמיד, והובקעה העיר,

ושרף אפוסטמוס את התורה,

והועמד צלם בהיכל.

      לפי המשנה אירעו חמישה דברים ביום זה:

      השתברו הלוחות: ו' בסיוון הוא חג השבועות. ביום ז' בסיוון עלה משה להר לקבל את הלוחות. ביום ט"ז בתמוז עשו ישראל את העגל, ולמחרת, ביום י"ז בתמוז, שיבר משה את הלוחות.

      בוטל התמיד: בכל יום מקריבים בבית המקדש, קורבן תמיד, כבש אחד בבוקר וכבש אחד בין הערביים. מדוע בוטל התמיד בי"ז בתמוז? רש"י מבאר, שהדבר היה בגזירת המלך. יוסף בן מתתיהו מסביר, שבי"ז בתמוז הובקעו החומות, והכהנים היו עסוקים במלחמה וממילא לא היה כהן טהור שיכול היה להקריב (אמנם אם כך, היה צריך להיות כתוב במשנה קודם "הובקעה העיר" ורק אחר כך "בוטל התמיד", שהרי ביטול התמיד הוא בעקבות הבקעת העיר, אך כתוב במשנה הפוך). הסבר שלישי הוא על פי הגמרא בבא קמא פב: המספרת שבזמן מלחמת האחים החשמונאים (יוחנן הורקנוס ויהודה אריסטובולוס), אחד האחים עשה מצור על אחיו שהיה בירושלים. כיוון שכך, לא היה קרבן תמיד. אולם, בכל יום היו משלשלים קופות של זהב מן החומה, ובהם היו שמים כבש לקרבן התמיד (ובתמורה היו מלמעלה משלשלים להם כסף). יום אחד, בעצת זקן יווני, העלו חזיר בקופות הללו (בכדי לשבור את רוח הנצורים), והזדעזעה הארץ ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה.

      הובקעה העיר: הגמרא בתענית כח: אומרת שביום זה הובקעה העיר בבית שני. בחורבן בית ראשון, מבואר בירמיהו (ל"ט, ב) שהבקעת העיר היתה בחודש הרביעי (שזהו חודש תמוז) בתשעה לחודש. ואם כך, מדובר על ט' בתמוז. מעניין הדבר שהתאריכים קרובים מאוד. בתלמוד ירושלמי (תענית פ"ד ה"ה) כתוב דבר מפתיע. לדעתם, גם הבקעת העיר בבית ראשון היתה בי"ז בתמוז, אלא שבגלל הצרות והקשיים, היתה טעות בחשבון "קלקול חשבונות יש כאן", וכנראה שכיוון שכך חשבו האנשים, נכתב הדבר כך בירמיהו, אך באמת הבקעת העיר היתה בי"ז בתמוז.

      שריפת התורה: שריפת התורה היתה על ידי אפוטמוס. לא ברור בדיוק על איזה אירוע מדובר. ייתכן שהכוונה היא לאדריינוס. הרומאים היו שורפים את התורה באירועים רבים, בכדי לשבור את לב העם. ייתכן שמדובר על מקרה זה או על מקרה אחר (אצל יוספוס מובא סיפור של שריפת התורה על ידי סטפנוס, וייתכן שזהו אפוסטמוס).

      הועמד צלם בהיכל: ייתכן שהדבר אירע על ידי אותו אפוסטמוס. אך ייתכן שמדובר על אירוע אחר. וייתכן שמדובר על הפסל שהעמיד מנשה (דברי הימים ב', ל"ג, ז).

      האם ישנו קשר בין האירועים פרט לכך שהם אירעו באותו תאריך?

      ישנו כמובן קשר בין שבירת הלוחות ושריפת התורה. בשני המקרים יש שבר של התורה: האחד על ידי משה רבינו, והשני על ידי גוי.

      ישנו גם קשר בין שבירת הלוחות ובין העמדת צלם בהיכל. שבירת הלוחות היתה בעקבות חטא העגל. כלומר, בעקבות העובדה שבני ישראל עבדו עבודה זרה, עבדו לפסל! ניתן להוסיף על כך: היכן בדיוק השתברו הלוחות? בדרך כלל אנשים חושבים שהם נשברו באמצע, אולי בין הדיברות של אדם למקום לדיברות של בין אדם לחבירו. אולם, אין סיבה להניח כך, שהרי לא היתה בעיה של בין אדם לחבירו בחטא העגל. שמעתי מהר"י בן נון, שמסתבר שהלוחות נשברו ב"לא תעשה לך פסל", שהרי בדיוק על כך נשברה הברית. ואם כך, הדברים מחוברים היטב: שבירת הלוחות מבטאת הן את שבירת התורה, שבירת הברית, והן את איסור עבודה זרה והעמדת פסל.

      קרבן התמיד – בכל המקרים האחרים יש שבר: שבירת הלוחות, הבקעת העיר, שריפת התורה (וגם העמדת צלם בהיכל יש לה משמעות של שבירה רוחנית במקדש, אם כי היא מחוברת לכאן גם בגלל עבודה זרה שהיתה בשבירת הלוחות, כפי שביארנו). קרבן התמיד, הוא הפסקת השגרה. מסתבר שהפסקת השגרה, הפסקת התמיד, יש בה את הסדק שעשוי ליצור שברים. לעתים נדמה לאנשים ששבירת שגרה איננה בעייתית. אולם, פעמים רבות, שבירת שגרה בצורה קיצונית, עשויה להיות התחלה לשברים חמורים ביותר. אולם, פרט לכך, מדובר כנראה על אירוע שפרץ בעקבות מריבה פנימית בתוך עם ישראל. יש כאן אמירה חשובה: הגויים יכולים לשבור אותנו, רק אם אנחנו שבורים בתוכנו. בעקבות שבר פנימי בעם ישראל, מגיעים לחוסר הקרבת התמיד, ומכאן גם לחורבן.

      הבקעת העיר: כל המקרים האחרים הם רוחניים: שבירת התורה ועבודה זרה וכו'. הבקעת העיר מבטאת דבר גשמי, מלחמה (למרות שכמובן יש כאן השפעה על המקדש). ייתכן שהשילוב של כל הדברים הללו ביחד בא לומר: שבר פיזי מגיע רק כתוצאה משבר רוחני! שבירת הלוחות מבטאת שבירה הן בתחום של התורה והן בתחום של עבודה זרה (חטא העגל). מעשה שבר זה, שאירע על ידי עם ישראל, הוביל מאוחר יותר לכך שגם הגויים שברו בדיוק דברים אלו: שריפת התורה והעמדת צלם בהיכל. השילוב של הפגיעות הרוחניות הללו, על ידי עם ישראל ועל ידי הגויים, הוא זה שמביא את החורבן, הוא זה שמאפשר את הבקעת העיר! הרוח משפיעה על החוסן הגשמי! ובנוסף לכל אלו: גם השבר החברתי (הבא לידי ביטוי בביטול התמיד) משפיע וגורם לשבר רוחני, ושניהם יחד – מביאים לחורבן.

      אין להשוות את חורבן גוש קטיף לחורבן ירושלים. חורבן ירושלים הוא חורבנה של האומה כולה, חורבן המקדש, גלות של עם ישראל. אולם, צריך לשים לב לסדקים, לקשיים. העקירה מגוש קטיף – מהווה שבר רוחני, שבר בהתיישבות שלנו בארץ ישראל ושבר אנושי, בכך שעדיין מאות אנשים מחוסרי עבודה, אלפי אנשים ללא בית קבע, ורבים מאוד נמצאים בבעיות נפשיות, בעיות זוגיות, בעיות קשות עם הילדים, בעיות עוני ובעיות נוספות בעקבות העקירה.

      ננסה יחדיו לבנות ביחד את השבר. להחזיר לתושבי גוש קטיף את הכבוד המגיע להם, את הפרנסה הראויה להם, ולהחזיר אותם שוב להיות אנשים שבונים את החברה בישראל.

print