יום ירושלים – מדוע לא כולם חוגגים אותו?  

יום כ"ח באייר זכה לשם "יום ירושלים", ויש מקום רב לתמוה על שם זה. במלחמת ששת הימים מדינת ישראל עמדה בפני סכנה קיומית והיה חשש לאסון לאומי עצום. על אף גודל האיום, זכה עם ישראל, בעזרת ה', לתשועה גדולה.

לכאורה, היה נכון ביום זה להדגיש את ההצלה הגדולה של עמנו! מדוע אנו מדגישים את ירושלים, שלמרות חשיבותה, היא שולית ביחס להצלה האדירה?

נראה שההתמקדות בירושלים נובעת מסיבה מיוחדת ומהכוונה אלקית. כדי להבין זאת, נעמיק מעט בדיון אודות קדושת ארץ ישראל וקדושת ירושלים.

הרמב"ם פוסק ביחס לקדושת ארץ ישראל, שקדושה ראשונה (קדושת כיבוש עולי מצרים) קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבוא.

מאידך, פוסק הרמב"ם (בית הבחירה ו, טו-טז) שקדושת המקדש וירושלים, קיימות גם כיום, כיוון שקדושתן אינה תלויה בכיבוש ובישיבה, אלא: "קדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה".

הרמב"ם מבאר, שקדושה שנובעת מכיבוש מתבטלת ברגע שמתבטל הכיבוש (וזו הקדושה הראשונה, קדושת יהושע), ואילו קדושת המקדש איננה תלויה בכיבוש אלא נובעת מהשכינה שאינה בטלה, ולכן היא קיימת לעד.

בנוסף להבחנה זו, הרמב"ם מסביר את החילוק הקיים בהלכה ביחס לקדושת ארץ ישראל, בין קדושה ראשונה, לקדושה שנייה: בקדושה ראשונה, יהושע כבש את הארץ. כיוון שנלקחה מהם הארץ ויצאו לגלות, בטל הכיבוש וממילא גם הקדושה. אולם, קדושה שנייה, קדושת עזרא, שנוצרה מהחזקת עולי בבל בארץ ולא מכיבוש, אינה בטלה.

לכאורה, חילוק זה צריך עיון. מה בכך שקדושה שנייה הייתה בחזקה, הרי סוף סוף בטלה חזקה זו? פרט לכך, גם אם הקדושה הראשונה החלה בכיבוש, הרי שבסופו של דבר היתה בה גם חזקה של יישוב?

הגרי"ד סולוביצ'יק (על התשובה, עמ' 307) ביאר את דברי הרמב"ם בדרך נפלאה. בקדושה ראשונה, כבשו תחילה את כל ארץ ישראל ורק בסוף כבשו את ירושלים. מאחר שבטל הכיבוש בטלה הקדושה. אולם, בקדושה שנייה הקדושה נוצרה בכך שעם ישראל התיישב סביב בית המקדש בירושלים, ולאחר מכן בכל הארץ. נמצא, שקדושת ארץ ישראל מזמן עזרא, נובעת היא מקדושת המקדש ולא מכיבוש. לכן, כשם שקדושת המקדש אינה בטלה, שהרי היא קשורה בשכינה, כך גם קדושת הארץ (קדושה שנייה) אינה בטלה!

מכאן ניתן להבין באופן מחשבתי את המשמעות האדירה של ירושלים ושל הר הבית גם בזמננו. אף שאי אפשר לבנות בית מקדש, הרי שקדושת הארץ בזמן הזה נובעת מקדושת ירושלים. קדושת מקום המקדש היא הנוסכת קדושה בכל חלקי הארץ.

ייתכן שזו הסיבה לכך שיום ירושלים לא נחגג בעוצמה הראויה.

ירושלים איננה רק שטח נוסף למגורים. כאמור, קדושתה נובעת מן השכינה. קדושה כזו יוצרת מחויבות שלא תמיד קל לעמוד בה. משום כך, אף שאנשים שמחים בירושלים, הם רוצים לגור באווירה חופשית יותר, ללא התחושה שישנה דרישה מלמעלה כיצד נכון לנהל את החיים (ע"פ מו"ח).

אמביוולנטיות זו עמדה ברקע לכיבוש ירושלים במלחמת ששת הימים. אף על פי שבדרך כלל במלחמה יש תכניות מגירה למצבים משתנים, לא הייתה תכנית כזו ביחס לירושלים. ב"ה המציאות התפתחה כך שתוך זמן קצר הכריז מוטה גור: "הר הבית בידינו".

עם ישראל ניסה להתרחק מירושלים, משום שהיא קדושה ומחייבת מידי. אבל הקב"ה לא נותן לנו לברוח, ומסמן: קדושת השכינה הייחודית של ירושלים אמורה להיות במרכז חיינו ולהתוות לנו את הדרך הנכונה בארץ ישראל.

print