בס"ד

מניין שבנות צלפחד היו צדיקות?

     בפרשתנו מובאת טענת בנות צלפחד (במדבר כ"ז):

(א) וַתִּקְרַבְנָה בְּנוֹת צְלָפְחָד…

(ב) וַתַּעֲמֹדְנָה לִפְנֵי מֹשֶׁה וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי הַנְּשִׂיאִם וְכָל־הָעֵדָה פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לֵאמֹר:

(ג) אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר… וּבָנִים לֹא־הָיוּ לוֹ:

(ד) לָמָּה יִגָּרַע שֵׁם־אָבִינוּ מִתּוֹךְ מִשְׁפַּחְתּוֹ כִּי אֵין לוֹ בֵּן תְּנָה־לָּנוּ אֲחֻזָּה בְּתוֹךְ אֲחֵי אָבִינוּ:

     חז"ל הדגישו בכמה מקומות את מסירותן של בנות צלפחד לארץ ישראל, בניגוד לשאר האנשים באותו דור:

      וכך אומרים חז"ל בספרי (קל"ג):

תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו, ר' נתן אומר יפה כח נשים מכח אנשים אנשים אומרים נתנה ראש ונשובה מצרימה (במדבר יד ד) ונשים אומרות תנה לנו אחוזה בתוך אחי אבינו.

            אולם לכאורה יש לשאול, מניין להם לחז"ל שהתביעה לא"י נובעת משקולים אידיאליים, אולי אין כאן אלא בקשה חמרית ותאוות ממון?

     מקרה דומה של בקשה הבאה אל משה, הוא בקשת בני גד ובני ראובן (במדבר ל"ב). שם פונים בני גד ובני ראובן בניסוח עדין מאוד:

ויאמרו, אם מצאנו חן בעיניך יתן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, אל תעבירנו את הירדן".

      לעומת זאת בנות צלפחד באות בתביעה ישירה, בלי כל גינוני כבוד "תנה לנו אחוזה".

      טענת בנות צלפחד מתקבלת בצורה יפה ע"י משה, ואילו בני גד ובני ראובן, נענים בנזיפה. מדוע?

      ההסבר הפשוט הוא, שבני גד ובני ראובן רוצים חלק בחו"ל, ואילו בנות צלפחד רוצות חלק בארץ. אולם, מנאומו של משה לבני גד ובני ראובן, ניכר שישנה בעיה נוספת. משה מרגיש שבני גד ובני ראובן חוששים מן הכניסה לארץ; חוששים מן המלחמה ומעדיפים את הוודאי (עבר הירדן) על הספק.

      בני גד ובני ראובן רוצים את עבר הירדן המזרחי בגלל שכבר נכבש. משה חש שהם אינם רוצים את ארץ ישראל כי הם אינם בטוחים בכך שהארץ תינתן להם "למה תניאון את לב בני ישראל מעבור אל הארץ… כה עשו אבותיכם בשלחי אותם מקדש ברנע לראות את הארץ" (ל"ב, ז-ח).

      לכן, נוזף בהם משה, כי הוא מרגיש שעיקר מגמתם – ביסוס כלכלי (עיין עוד בשיעור שלי על בני גד וראובן).

      בנות צלפחד, מתווכחות על הארץ המובטחת! לא על הארץ שכבר נכבשה. מצד עם ישראל, נראה הדבר כוויכוח על דבר שלא בא לעולם. מצד בנות צלפחד זהו וויכוח על דבר מעשי, מציאותי ומוחשי.

      ננסה להסיבר זאת במשל: פעם אחת, היה חסיד אחד, שהיה עני מרוד, וחשב שאולי יצליח דרכו בקניית כרטיס הגרלה. קנה כרטיס הגרלה והלך אל הרבי לבקש ברכה. הרבי בירך ואמר לו שהכרטיס יזכה. בשמוע החסידים את הסיפור, ניגש אליו חסיד אחר ואמר לו "אני אשלם לך חצי מסכום הזכייה, ותן לי את הכרטיס". החסיד נתן את הכרטיס. והכרטיס כמובן זכה!

      רוב האנשים היו נותנים את הכרטיס תמורת חצי מסכום הזכייה, כי גם אם מאמינים בברכה של הרבי, האם ניתן לראות את הברכה כמציאות?! ובודאי שכך הוא בכרטיס הגרלה ללא ברכה של הרבי.

      מצד עם ישראל במדבר, ארץ ישראל איננה שונה מכרטיס הגרלה (ואולי אפילו ללא ברכת הרבי). אמנם "הארץ המובטחת", אבל בגדר הבטחה רחוקה, ובמקרה הטוב בגדר צפייה שהדבר אכן יתרחש. על כרטיס הגרלה לא מתכווחים ולא יוצאים למאבקים!

     מכאן ידעו חז"ל שהמניע של בנות צלפחד הוא אמונה וביטחון בה'. באווירה הסובבת את עם ישראל במדבר, מי שיוצא לוויכוח על ארץ ישראל, מוכיח שיש בו אמונה בלתי מסויגת בה'. עצם הוויכוח על הארץ, מראה את גודל אמונתן.

      אין זו בקשה רכושנית, כי על "הבטחות" לא יוצאים למאבק. המוקד הוא דאגה להמשך אביהן; ביטחון באמונה של הכניסה לארץ, ומאבק עליה בפרהסיה, בכדי להפנים את אמונתן בקרב העם.

      בנות צלפחד, ראו בהבטחת ה' = מציאות ברורה! ולימדו זאת קבל עם ועדה.

      בהרבה דברים אנו מאמינים, אך לא תמיד האמונה מושרשת בנו. ננסה ללמוד מבנות צלפחד, ולהשריש בנו את האמונה הבלתי מסויגת בה'; באמיתות דינו; בזכותינו על הארץ ובביאת משיח צדקנו. ובע"ה, אמונה אמיתית זו, תהווה נדבך נוסף, בבניין לקראת הגאולה.

print