בחירת רבקה לאשה

בפרשתנו, עורך אליעזר בדיקות לרבקה (כד, יד):

וְהָיָה הַנַּעֲרָ אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה וְאָמְרָה שְׁתֵה וְגַם גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה אֹתָהּ הֹכַחְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק וּבָהּ אֵדַע כִּי עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם אֲדֹנִי.

מסתבר, שלא מדובר רק בסימן על-טבעי, שאם הנערה תאמר כפי שרצה אליעזר, הרי שזהו סימן א-להי לבחירת נערה זו לאשת יצחק. מסתבר, שיש כאן גם בדיקה אנושית, לברר אם רבקה הינה בעלת חסד ואם היא ראויה מצד מידותיה להינשא ליצחק.

אולם, ישנו כלל של חז"ל שלכאורה סותר את בחירתו של אליעזר. הגמ' (בבא בתראי קי.) אומרת, שהנושא אישה צריך לבדוק באחיה, כפי שכתוב אצל אהרן שנשא את אלישבע שהייתה "אחות נחשון". הגמרא מבארת, שטעמו של כלל זהו הוא שרוב הבנים דומים לאחי האם:

אמר רבא: הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר: 'ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון' (שמות ו), ממשמע שנאמר 'בת עמינדב', איני יודע שאחות נחשון היא? מה תלמוד לומר 'אחות נחשון'? מכאן, שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה. תנא: רוב בנים דומין לאחי האם.

אם אליעזר היה שומע לכלל זה, לכאורה לא היה לוקח את רבקה לאישה עבור יצחק, שהרי אחיה הוא לבן הרשע!

ייתכן לענות בכמה צורות, ונזכיר כמה מהן בשורות הבאות:

  1. הסבר אחד הוא שרק כאשר אין ממצאים ברורים על האשה, הרי שיש לבדוק באחיה. אם ידוע לנו שהאשה היא טובה, כמו במקרה שלנו, ממילא אין שום צורך להזדקק לבדיקת האח.[1] פרט לכך, כיוון שאין זו הלכה ברורה (היא לא נפסקה ברמב"ם או בשו"ע. אמנם, ר' יהודה החסיד, הביא אותה בספר חסידים שעד-שעח; וכן השל"ה בשמות ו, כג), הרי שכאשר ישנו מידע ברור שהאשה טובה, מסתבר שיש ללכת אחר תכונותיה.

גם אם נסביר את הבדיקה שערך אליעזר כבדיקה ניסית, ניתן ללמוד מהמשך הפרשה את אותו הרעיון. התורה מתארת את נישואי יצחק לרבקה (כד, סז):

וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ וַיִּקַּח אֶת רִבְקָה וַתְּהִי לוֹ לְאִשָּׁה וַיֶּאֱהָבֶהָ וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ.

תרגום אונקלוס מסביר שיצחק הכניס את רבקה אל האוהל, וראה שמעשיה מתוקנים כמו שרה אמו, ורק אחר כך נשאה לאשה.[2]

וְאַעֲלַהּ יִצְחָק לְמַשְׁכְּנָא וַחֲזָא וְהָא תַקְּנִין עוֹבָדָהָא כְּעוֹבָדֵי שָׂרָה אִמֵּיהּ, וּנְסֵיב יָת רִבְקָה וַהֲוַת לֵיהּ לְאִנְתּוּ וּרְחִימַהּ וְאִתְנְחֵם יִצְחָק בָּתַר דְּמִיתַת אִמֵּיהּ:

מדוע יצחק לא נשאה מיד? הרי היו נסים רבים שהביאו את אליעזר לבחור דווקא בה, והעבד סיפר לאדונו את כל אשר אירע לו?

ראשית, כנראה שאשה לא בוחרים על ידי נסים, ולא על ידי הנחיות קבליות, אלא על ידי תכונותיה. לכן, חיכה יצחק שיוכח שאכן תכונותיה טובות.

שנית, בהתאם למה שנאמר לעיל, ייתכן שיצחק ידע או שמע על לבן הרשע ועל כן לא רצה לשאתה לאשה, עד שיווכח בעצמו שאכן תכונותיה טובות.

  1. ייתכן גם הסבר שני, הקשור בהבנת דברי חז"ל שיש לבדוק באחי האשה.

כיצד נכון להבין את הכלל של "הרוצה לישא אישה יבדוק באחיה", הרי פעמים רבות ישנו אח נעים ובעל מידות טובות, וישנו אח אחר שאיננו כזה?

כנראה שחז"ל אינם מתכוונים שיש לבחון את המידות או את ההתנהגות של האח. חז"ל מתכוונים שיש לבדוק את הפוטנציאל שלו, ואת כוחותיו. אם רואים שהאח הוא בעל כוחות חזקים, הרי שיש סבירות שגם חלק מן הילדים שלהם בעתיד יקבלו תכונות אלו. כמובן שדבר זה אינו הכרחי, אבל יש סיכוי טוב, שתכונות גנטיות מסוימות אכן יעברו גם לדור הבא.

לבן היה אמנם רשע, אבל היה אדם כשרוני, בעל כוחות שניתן לנתב לטוב או לרע. לבן – ניתב אותן לרעה.

מסתבר, שכוחות אלו, המשיכו גם בדור הבא. יעקב ועשו היו שניהם בעלי כוחות. מסתבר, שבשתי המשפחות היו כוחות מיוחדים שירשו הילדים. אולם, עשו פיתח את כוחותיו בצורה שלילית, ואילו יעקב פיתח אותם באופן חיובי.[3]

ומכאן נלמד גם ביחס לילדינו, וגם ביחס לאנשים בסביבתנו: כשרואים אדם המתנהג בצורה רעה, מעוותת ופגומה, אל לנו להתייאש מיד. צריך לזכור: אדם בעל כוחות, ניתן לנתב בע"ה גם לדברים טובים. אם יצליח בכך, הוא יהיה מהטובים ביותר, מהמובילים לטובה, וכוחותיו יסייעו לו במשימות של קדושה וטהרה.

הרוצה לסייע לילדיו: יבדוק בכוחות הפנימיים שלהם וייווכח בעוצמתם. לאחר מכן, ינסה לראות בהם גם נקודות טובות מעשיות, וינסה לסייע להם, להגדיל אט אט את השימוש בכוחותיהם לדברים טובים ומועילים.

[1] אמנם, טעם הדין הוא שהבנים דומים לאחי האם, ואם כך, לכאורה בכל מקרה יש לבדוק את אחי האם.

[2] אמנם, רש"י (כד, סז) ביאר קצת אחרת. רש"י ביאר שכך אירע בפועל, שהייתה ברכה בעיסה וכו', אך לא שיצחק ראה זאת כסימן ולכן לקח את רבקה (אלא שהביאה לאוהל כאשתו, וראה שהיו בה אותן ברכות שהיו בשרה): "ויביאה האהלה ונעשית דוגמת שרה אמו, כלומר והרי היא שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו".

[3] ואף רבקה עצמה, ידעה לקחת את כוח הרמאות של לבן, ולהשתמש בו למטרות טהורות (אמנם, עיין רמב"ן בפרשת תולדות בהקשר הרמאות, ואכמ"ל).

print