הרמטכ"ל פצוע

בפרשתנו מתואר המעקב של יעקב עם המלאך; יעקב נאבק איתו ומצליח לנצחו, אבל יוצא פצוע ממאבק זה, וכמתואר בתורה "והוא צולע על ירכו". עלינו לשים לב למתרחש: יעקב התכונן רבות למאבק עם עשיו, הכין עצמו לדורון, תפילה ומלחמה, אך כעת, בפתחה של המלחמה, יעקב המכהן כרמטכ"ל – פצוע! התחושה קשה. כיצד ניתן להיאבק באופן שכזה?

ברור שאין כאן רק תקלה, אלא כוונה מכוונת מלמעלה, שהרי הפציעה מתרחשת בדיוק בפתח המלחמה, ועל פי חז"ל יעקב מתרפא ממנה בדיוק לאחר שהוא נפרד מעשיו. בתורה נאמר "ויבוא יעקב שלם עיר שכם" – ניתן אמנם להסביר ש"שלם" הוא שם העיר (ואכן כך הסביר הרשב"ם) אולם, ניתן להסביר (וכך מובא ברש"י על פי חז"ל), שיעקב התרפא: הגיע שלם ברוחו, בגופו ובממונו.

מדוע, אם כן, מלווה הפציעה את המאבק עם עשיו?

ייתכן שהפציעה באה להפנים בלבו של יעקב, שגם אחרי ההכנה הטובה ביותר, הניצחון יהיה רק בסייעתא דשמיא. הפציעה מראה את חוסר האונים החדש שיעקב נמצא בו, ואת העובדה שלמרות שיש צורך בהכנה מעשית למלחמה, בסופו של דבר הקב"ה הוא המכריע אותה.

אמנם, קיימת כאן נקודה נוספת. יעקב נאבק עם המלאך, עם שרו של עשיו. למעשה, יעקב נאבק עמו במלחמה הרוחנית שיש לעם ישראל עם עשיו לאורך כל הדורות. זהו המאבק העיקרי ובמאבק זה יעקב מנצח. יעקב אמנם יוצא מהמאבק צולע על ירכו, אבל הוא אינו מוותר, הוא נלחם, מנצח, ואף מקבל ברכה משרו של עשיו.

לאחר הניצחון הרוחני, הוכרע כבר הניצחון הגשמי. כעת, גם אם יעקב צולע, הוא שמח. הוא חש את השמש הזורחת עליו, הוא מרגיש שנאבק עם שרו של עשיו "ותינצל נפשי". למרות שהוא צולע, הדבר אינו מפריע לו במלחמה המעשית. אפשר לומר, בנוסף, שכעת לאחר ההכרעה הרוחנית, גם עשיו משתנה, ולמרות שקודם לכן פניו היו קודם למלחמה, בפנימיותו הוא מבין שאין לו סיכוי לנצח את יעקב.

כאז, גם כיום, נמצאים אנו מול אויב אכזר. אנו צריכים לדעת: עיקר המלחמה היא רוחנית – דתית. אם הדברים יהיו ברורים לנו, ונחוש אותם היטב, הרי שגם את המלחמה הפיזית נצליח להכריע.

print