מלחמה או פיוס? מקומה של התפילה

בתחילת הפרשה שולח יעקב מלאכים אל עשו:

וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם: וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ:

המלאכים חוזרים ובפיהם תשובה:

וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ:

מהי תשובת המלאכים?

הרמב"ן מבאר שמדברי המלאכים הבין יעקב שפני עשו למלחמה. הוא יוצא עם ארבע מאות אנשים בכדי להילחם ביעקב:

וירא יעקב מאוד – בעבור שאמרו לו, כי יצא עשו מעירו, והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים, ארבע מאות, היה ירא לנפשו מאוד, כי אמר לא לקח כל אלה רק להילחם בי.

אולם, הרשב"ם הבין אחרת. הוא הבין שעשו הביא ארבע מאות איש אמו בכדי לכבד את יעקב. הוא הביא הרבה אנשים מתוך ששמח במפגש הצפוי עם יעקב:

באנו אל אחיך אל עשו, ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך, הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו לכבודך… וכן וגם הנה הנה יוצא לקראתך, וראך ושמח בלבו.

אמנם, בפשט הכתובים לכאורה כתוב שיעקב פחד "וירא יעקב מאוד ויצר לו"!

מסתבר, שזה היה בדיוק הספק של יעקב. האם להבין את דברי המלאכים כפירושו של הרמב"ן (למלחמה) או כפירושו של הרשב"ם (לפיוס).

בדיוק כאן, בנקודת הספק – מגיע מקומה של התפילה. ננסה לבאר את הדברים.

חז"ל עמדו על כך שיעקב התכונן למפגש בשלוש דרכים:

תפילה:

הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִסָּפֵר מֵרֹב:

מלחמה:

וַיַּחַץ אֶת הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וְאֶת הַצֹּאן וְאֶת הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: וַיֹּאמֶר אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר לִפְלֵיטָה:

ודורון:

וַיִּקַּח מִן הַבָּא בְיָדוֹ מִנְחָה לְעֵשָׂו אָחִיו: עִזִּים מָאתַיִם וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים רְחֵלִים מָאתַיִם וְאֵילִים עֶשְׂרִים… וְאָמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה לַאדֹנִי לְעֵשָׂו וְהִנֵּה גַם הוּא אַחֲרֵינוּ:

הפסוקים מתארים את ההכנות למלחמה ואת ההכנות למנחה בעזרת מילה מנחה דומה: בחלק של המלחמה חוזרת התורה ארבע פעמים על המלה "מחנה". בחלק של המתנה חוזרת התורה ארבע פעמים על המלה "מנחה".

בסוף הפרשה הקודמת מבואר היכן מתחיל הסיפור: "ויקרא שם המקום ההוא מחניים". מחניים מתאר את שני המצבים: מחנה ומנחה:

וְיַעֲקֹב הָלַךְ לְדַרְכּוֹ וַיִּפְגְּעוּ בוֹ מַלְאֲכֵי אֱ-לֹהִים: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא מַחֲנָיִם:

ייתכן שהתיאור הכפול והדומה, בא להראות שבאמת יעקב עצמו לא היה בטוח מהי תשובת המלאכים. האם התשובה היא כרמב"ן שכוונת עשו היא למלחמה או שהתשובה היא כרשב"ם שכוונת עשו היא לפיוס.

כאן מגיע מקומה של התפילה. התפילה מגיעה בדיוק בנקודת הספק. כמובן שישנה תפילה במובנים נוספים של הודאה, שבח וכדומה, אולם, תפילה במובן של בקשה מתרחשת בדיוק בנקודת הספק. כל חיינו מלאים בספקות. גם אם אדם בטוח בדבר מסוים, הרי שלעולם אין הדבר בטוח. ייתכן שהקב"ה משאיר את הדברים בדרך של ספק בכדי שנכניס אותו לתמונה. בכדי שנהפוך מציאות אנושית למציאות ששכינה שורה בתוכה.

חז"ל אומרים שיעקב הכין עצמו ל"דורון, תפילה ומלחמה". "תפילה" נמצאת בתווך, כי היא נובעת מתוך הספק, מתוך הספק האם זו מלחמה או מנחה.

מסתבר שמשמעות הספק בעולם, היא בכדי שהקב"ה יהיה כל הזמן במרכז עולמנו. גם אם בסופו של דבר האדם היה מצליח בכל מקרה להשיג דבר מסוים, הרי שאם השיג זאת לאחר תפילה, הוא הכניס את הקב"ה בתוך עולמו, הכניס קדושה בעולמו החומרי.

גם אם דומה בעינינו שהמציאות בטוחה וברורה, יודעים אנו שלעולם אין דברים בטוחים. "תמים תהיה עם ה' א-להיך". אומר רש"י: אל תרבה לחקור העתידות. אדם מנסה להיות בטוח בכל דבר. אם איננו בטוח מנסה לחפש אצל חוזים למיניהם. אולם, התורה אומרת "תמים תהיה עם ה' א-להיך". השאר מקום לקב"ה להיכנס לעולמך. עולמנו לעולם יהיה עולם של ספק. הקב"ה נכנס באותו ספק, מלווה אותנו, עוזר לנו, ונותן קדושה ורוממות בכל מעשה ידינו.[1]

[1]     מה אירע בסופו של דבר? מלחמה או מנחה? ובכן, שני הדברים התרחשו. הייתה מלחמה עם שרו של עשו, והיה פיוס עם עשו. ועיין בדבר תורה נפרד – בצדדים רוחניים אין אנו מוותרים! בכך נאבקים עד הסוף. ברגע שהוכרע המאבק הרוחני, ממילא אפשר היה להתפייס במאבק הפיזי.

print