יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך

השמחה בל״ג בעומר היא משום שביום זה התחדשה העברת מסורת התורה בעם ישראל, לאחר מותם של תלמידי רבי עקיבא. אם נתבונן על דמויות חמשת תלמידיו החדשים של רבי עקיבא, נוכל להעמיק באופייה של התורה המתחדשת בל״ג בעומר. כל אחד מתלמידיו של רבי עקיבא הוא אדם אדיר בעל עוצמות מיוחדות — אך גם בעל אופי שונה מחבריו.

חמשת תלמידיו של רבי עקיבא — ״רבותינו שבדרום״

רבי שמעון בר יוחאי היה מן הגדולים שבחכמי ישראל, בנגלה ובנסתר: ״אמר . . . רבי שמעון בן יוחי: ראיתי בני עלייה והן מועטין, אם אלף הן — אני ובני מהן, אם מאה הם — אני ובני מהן, אם שנים הן — אני ובני הן״ (סוכה מה ע״ב). אך כאמור רבי שמעון היה בעל אופי שונה מחבריו, דבר שהתבטא בעובדה שחלק על רבי יהודה בנושאים עקרוניים, הן הלכתיים הן לגבי היחס לרומאים — מחלוקת פוליטית שהשפעה עצומה בעקבותיה.

רבי יהודה בר אלעאי היה מן החסידים שבתנאים: ״כל היכא דאמרינן מעשה בחסיד אחד, או רבי יהודה בן בבא או רבי יהודה ברבי אילעאי״ (בבא קמא מו ע״ב). ברבות מן המחלוקות בין התנאים הלכה כמותו (עיינו עירובין מו ע״ב). הוא היה גדול וקדוש עד כדי כך שאמרו עליו שבערבי שבתות היה ״דומה למלאך ה׳ צ־באות״ (שבת כה ע״ב). מלבד זאת הוא היה ״ראש המדברים בכל מקום״ (שבת לג ע״ב), ומגדולי האומה שסייעו בתקומתה אחרי מות תלמידי רבי עקיבא (עיינו עין איה שבת פ״ב, פיסקה רנ״א). עם זאת, הוא חלק פעמים רבות בכל הש״ס על רבי שמעון בנושאים עקרוניים — הלכתיים ופוליטיים .

רבי מאיר היה גם הוא תנא בעל עוצמה מיוחדת: ״גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם שאין בדורו של רבי מאיר כמותו״ (עירובין יג ע״ב). עם זאת, דרך לימודו הייתה מיוחדת ושונה מחבריו: ״ומפני מה לא קבעו הלכה כמותו — שלא יכלו חביריו לעמוד על סוף דעתו . . . ולמה נקרא שמו רבי מאיר — שהוא מאיר עיני חכמים בהלכה״ (שם). פרט לכך, הוא למד בצורה שלא הייתה פשוטה בעיני חבריו — הוא למד תורה מ׳אחר׳, אלישע בן אבויה, אף שלדעת רוב חכמי ישראל לא היה ראוי לעשות זאת (עיינו חגיגה טו ע״א — טו ע״ב). למרות דעותיו המיוחדות, רבי מאיר הצהיר כי ״מעולם לא מלאני לבי לעבור על דברי חברי״ (שבת קלד ע״ב).

רבי יוסי, נוסף על כך שהיה גדול בתורה, היה גדול גם בתחום שבין אדם לחברו. לפיכך אנו מוצאים שרבי יוסי היה עולה לדוכן ככהן, אף שלא היה כהן, רק כדי לשמח את חבריו (שבת קיח ע״ב). דבר זה חריג ומן הסתם מעורר מחלוקת (הלכתית). גם הוא כרבי מאיר חברו אמר ש״מימי לא עברתי על דברי חברי״ (שם).

גם רבי אלעזר בן שמוע חלק בנושאים רבים בש״ס על חבריו, אך הוא הכריז ואמר ״יהי כבוד תלמידך חביב עליך כשלך, וכבוד חברך  כמורא רבך, ומורא רבך כמורא שמים״ (אבות פ"ד מי"ב). ועוד אמר רבי אלעזר: ״גדול השלום, שלא נטעו הנביאים בפי כל הבריות אלא שלום״ (ספרי, נשא, פרשה מב).

כל אחד מתלמידיו של רבי עקיבא הוא בעל עוצמות אדירות, שונות מאלה של חבריו — ועם זאת, הם מכבדים זה את זה. בכך תלמידים אלו יוצרים תורה חדשה המתקנת את תורתם של תלמידי רבי עקיבא הראשונים: לא די שהם מכבדים זה את זה, אלא שהם עושים זאת למרות השוני שביניהם — הם מכבדים גם את השוני!

תורה שיש לה קיום לדורות

במדרש רבה (קהלת י״א, ו) נאמר שתלמידי רבי עקיבא מתו משום ״שהיתה עיניהם צרה בתורה זה לזה״. שו״ת התשב״ץ (ח״א, סי׳ קע״ח) מסביר שהואיל ולא נהגו כבוד זה בזה גרמו תלמידי רבי עקיבא לתורה שתתחלל על ידם, שהיו הבריות אומרות ״אוי למי שלמד תורה״.

נמצא שבל״ג בעומר לא רק שהתחדש לימוד התורה לאחר מות התלמידים, אלא שהתחדשה תורה חדשה: תורה המכריזה שגם עוצמות שונות ודעות שונות יכולות לגור בכפיפה אחת, בחברות אחת, באהבה מרובה. זאת תורת ל״ג בעומר, ועל כך אנו שמחים בל״ג בעומר. ייתכן שמסיבה זו, דווקא לתורתם יש קיום לדורות — תורה שמושתתת על חסד, על אהבה ועל הערכה לשאר החכמים היא זו שיש לה קיום.

לאור זאת מתברר כיצד ספירת העומר כולה מכינה אותנו למתן תורה: בחלק הראשון של הספירה אנו נוהגים מנהגי אבלות, ומבינים את הנזק שנגרם מחוסר כבוד איש לרעהו. בחלק השני של הספירה, החל מל״ג בעומר, ההכנה לקראת מתן תורה מתרחשת דרך התחזקות בתורה, מתוך שמחה גם בתורתו של האחר, הלומד גם הוא לשם שמיים, אף אם דרך לימודו וזווית ראייתו שונות מאוד משלנו.

print